צנתור לב

מהו צנתור לב?

צנתור לב הינו הליך של החדרת צינוריות אל העורקים המקיפים את שריר הלב ומספקים דם לתאים הכליליים – תאי שריר הלב. במקרים של טרשת עורקים, כלומר הצטברות של שומנים ומינרלים מסביב לדפנות העורקים, היצרותם (עד כדי חסימה שלהם) והפחתה בקצב זרימת הדם בהם, צנתור לב מאתר את מקום החסימה ומספק אפשרויות טיפוליות. 

צנתור אבחוני וצנתור טיפולי

צנתור לב אבחוני מבוצע על מנת לזהות היצרות בעורקים הכליליים, אצל מטופלים שאובחנו כסובלים מטרשת עורקים או אצל מטופלים שמדווחים על תסמינים של זרימת דם לקויה לשריר הלב, כמו למשל כאבים באזור החזה וקשיי נשימה. זהו גם הליך מומלץ עבור מי שעברו אירוע לבבי בעבר, במקרים של מומים מולדים במבנה הלב, כהליך אבחוני לפני ניתוח לב, וגם אצל מי שסובלים מהשמנת יתר חולנית, מסוכרת, ומהיסטוריה רפואית שמעלה את הסיכון לטרשת ואירועים לבביים.

בכשליש מהמקרים תאובחן חסימה שתאפשר טיפולים שמרניים (כמו נטילת כתרופות מדללות דם), ובכשני שליש מן המקרים הצנתור האבחוני ימשיך לצנתור טיפולי במקרה של איתור חסימה שאפשר ורצוי לטפל בה ללא דיחוי. 

לעומת הצנתור האבחוני, צנתור טיפולי הוא הליך שמבוצע לצורך פתיחת חסימה בעורקים, למשל על ידי החדרת "סטאנט" (תומכן בעברית) – צינורית מתכת קטנה ששומרת על העורק החסום מפני חסימה נוספת שלו. הצנתור הטיפולי מבוצע תוך שימוש בצינוריות עבות יותר וניתן לשלב בו טיפולים נוספים בלב, כמו החלפת מסתמים, תיקוני דלף ועוד. שילוב של הליכים לתיקון מומים בלב במהלך צנתור נחשב חדשני ולא בכל המסגרות הרפואיות ניתן למצוא צוותים מקצועיים שיש להם את היכולת או הטכנולוגיה לבצע הליכים כאלה. 

צנתור לב בבית חולים אסותא:

מי זקוק לצנתור לב

צנתורי לב מבוצעים הן באופן אלקטיבי והן באופן דחוף צנתורי לב דחופים מבוצעים במטופלים שיש להם תסמינים של אוטם בשריר הלב עם הגעתם אל המרכז הטיפולי. 

צנתורי לב אלקטיביים הם בדרך כלל צנתורים אבחוניים במקרים בהם אין דחיפות בטיפול, והם מוצעים למי שנמצאים בקבוצות סיכון, לאחר אירועי לב או הליכים רפואיים בלב, כאשר מאובחן מום או חריגה בפעילות הלבבית, במקרים של מחלות רקע או אבחון טרשת עורקים במצב מתקדם, וכדומה.

היתרונות הגדולים של צנתור לב ביחס לאלטרנטיבות

במקרים של היצרות בעורקים הכליליים, נראה כי עומדות בפני המטופל והצוות הטיפולי שלוש אלטרנטיבות לאסטרטגיה טיפולית:

• הראשונה היא טיפול שאינו פולשני, באמצעות מדללי דם או נוגדי קרישה. מדובר בתרופות שיינטלו לטווח ארוך ואשר יש להן השפעות נוספות על הבריאות, כמו למשל נטייה מוגברת לדימומים. 
• האפשרות השנייה היא צנתור, אבחוני או טיפולי. כאמור, מדובר בפעולה שאיה נחשבת ניתוחית, היא מאפשרת הערכת מדוייקת של המצב וברוב המקרים גם טיפול בו. זוהי אפשרות יעילה עבור מרבית המאובחנים כסובלים מטרשת עורקים כליליים, עם מיעוט בסיכונים לסיבוכים והצלחות לטווח ארוך במניעת חסימה נוספת באזור המטופל.
• האפשרות השלישית היא ניתוח מעקפים. מדובר בהליך פולשני ארוך ומורכב, במהלכו נעצרים פעולת הלב והריאות של המנותח והוא מחובר למכונת לב ריאות. ניתוח מעקפים הוא הכרחי במקרים של טרשת עורקים מתקדמת ורב מוקדית – אולם במקרים בהם ניתן להסתפק בצנתור, מומלץ כמובן לבחור באפשרות הפחות פולשנית.