דלקת קרום הלב

מהי דלקת קרום הלב?

הלב האנושי, אשר מזרים דם לכל איברי גופנו ומערכותיו, נע ופועם כל העת. כדי שלא ייווצר חיכוך בין הלב לסביבתו בגוף, הלב עטוף בקרום דק וקשיח, בעל שתי שכבות, המכונה כפוֹרת, פריקרד. זהו מעין שק סיבי אשר מקיף את הלב. שכבה אחת של הקרום נמצאת בצמידות ללב, והשכבה השנייה צמודה לאיברים המקיפים את הלב ומעגנת את הלב לאיברים אלה. המרווח בין שתי השכבות – חלל כצורת הלב – מכיל נוזל סיכה בכמות מועטה, המאפשרת את תנועתו המתמדת של הלב בלי שיתחכך בסביבתו.

בשל גורמים שונים, ולעיתים מסיבה שאינה ברורה, עשויה להתפתח דלקת בקרום זה, בעלת תסמינים מובהקים המאפיינים אותה.

תסמיני הדלקת

תסמיני הדלקת עשויים להופיע באחת, או להתפתח באופן הדרגתי. תסמין מרכזי המאפיין את הדלקת הוא הופעת כאב חד ופתאומי בחזה, לרוב במרכזו, אשר עשוי להקרין לגב, לצוואר ולכתפיים. הכאב מופיע בעוצמות משתנות ולרוב הוא מוקל בנשיפת אוויר, ישיבה או רכינה קדימה, ומחמיר בשאיפה עמוקה או בשכיבה. מפאת קווי הדמיון בין כאב זה לכאב הנגרם בעת התקף לב, דלקת קרום הלב עלולה להיות מאובחנת בטעות כאירוע לבבי, אך לעיתים קרובות התסמינים שונים כדי לאשר אבחנה מבדלת בין שני המקרים.

תסמינים שכיחים נוספים המאפיינים את דלקת קרום הלב הם: דופק מהיר, התפתחות חום, הזעה מוגברת, שיעול יבש, חולשה, עייפות וחרדה. קוצר נשימה בשילוב ירידה חריגה במדדי לחץ הדם בזמן שאיפה הוא מצב מסוכן המחייב פנייה דחופה למיון.

במקרים רבים הדלקת מתפתחת כמה ימים לאחר מחלת חום. במצבים אלה התסמינים המאפיינים יהיו סימפטומים של שפעת, כאב גרון, חום, כאב בטן או שלשול.

הגורמים למחלה

מגוון רחב של גורמים עשויים להוביל להתפתחות הדלקת:

זיהום ויראלי: זהו הגורם השכיח אשר מוביל להתפתחות כ-85% ממקרי הדלקת. ישנם כמה סוגי נגיפים המוכרים כגורמים נפוצים לפריקרדיטיס, הידוע שבהם הוא נגיף השפעת. 

זיהום בקטריאלי: כתוצאה מחיידק השחפת או אלח דם.

זיהום חיידקי: בייחוד בדרכי העיכול וכן חיידק השחפת, אז דלקת קרום הלב בדרך כלל נלווית למחלה – נפוץ בעיקר בארצות המתאפיינות בשכיחוּת גבוהה של שחפת.

גורמים נוספים להתפרצות פריקרדיטיס יכולים להיות מחלות אוטואימוניות דוגמת איידס או מחלות פרקים, מחלות ממאירות, בעקבות תגובה אלרגית, קדחת ים תיכונית משפחתית (FMF), לאחר ניתוחי לב וכן עקב אוטם שריר הלב – תוך כדי האירוע, אז הדלקת מעידה על עובי קרום הלב ולעיתים רחוקות על סיכון לקרע בלב; או כמה שבועות לאחר אירוע האוטם. לעיתים קרובות הסיבה להתפרצות הדלקת אינה ידועה, וייתכן שתתגלה רק בקרב כ-20% מהחולים בדלקת קרום הלב חריפה.

אופני טיפול בדלקת קרום הלב

ישנם סוגי טיפול שונים בדלקת, בהתאם לתכליתם: אם מאותר גורם מסוים שהוא בר-טיפול ינסו לטפל בו (לדוגמה, דלקת פרקים); טיפול להקלה על כאבים הנגרמים בעקבות הדלקת, או טיפול שמטרתו למנוע סיבוכים או הישנות של הדלקת.

במרבית המקרים הטיפול הבסיסי בפריקרדיטיס הוא במנוחה ומתן תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים. היה ואי אפשר לטפל בתרופות כאלה, למשל בשל חשש לסיכון מנטילת סטרואידים בדמות אי-ספיקת כליות, כיב או התפתחות תופעות לוואי, ניתן לטפל באמצעות סטרואידים.

תרופה נוספת היא קולכיצין – תכשיר ותיק לטיפול בקדחת ים תיכונית משפחתית (FMF, בין הגורמים האפשריים להתפתחות הדלקת). הקוליכיצין מומלצת בעיקר למניעת הישנות הדלקת, אז היא ניתנת למשך כמה חודשים לאחר דלקת חריפה. שיעורי הצלחת השפעתה של התרופה הם גבוהים, ונמצא כי היא מקטינה בכמחצית את הסיכון לאירוע דלקת חוזר.

סיבוכים אפשריים

מרבית מקרי פריקרדיטיס מסתיימים בהחלמה ללא תופעות לוואי, אך עדיין ישנוֹ סיכוי להישנות המחלה בעתיד ולהופעת סיבוכים גם לאחר ההבראה.

הסיבוך העיקרי בעקבות הדלקת הוא אי-ספיקת לב בצורת טמפוֹנדה של קרום הלב. זהו מצב שבו חללי הלב נדחסים על ידי הנוזל שהצטבר בחלל שבין קרומי הלב עקב הדלקת תחת לחץ שמפעיל קרום הלב, מה שמונע מהלב לבצע הרפיה ולהתמלא כראוי. הלחץ על הלב (טמפונדה) הוא סיבוך אקוטי, לעיתים אף עד סכנת חיים, המצריך טיפול דחוף לניקוז הנוזל, בדמות ביצוע ניתוח לשאיבת הנוזל שחוסם את הלב ומשבש את תפקודו, או באמצעות מחט תחת שיקוף, או בעזרת אקו לב.

טמפונדת לב מתפתחת לרוב בחולים בדלקת קרום הלב המדווחים כבר על הקלה במחלה, ואז מופיעים תסמיני הטמפונדה בהם לחץ דם נמוך, חוסר ערנות ועייפות, וקולות לב מרוחקים.

אבחנה של טמפונדה ניתן לאשש באמצעות בדיקת אקו לב, וכן על ידי צילום רנטגן חזה אשר מראה על פי רוב צללית מוגדלת של הלב, וריאות ברורות.

סיבוך נוסף הוא אירועים חוזרים של הדלקת, המתרחשים בכרבע עד כשליש מחולי דלקת קרום הלב נגיפית.
לעיתים יופיע אירוע חוזר יחיד, אך עלולים להתרחש אירועים חוזרים מרובים וממושכים.

סיבוך אחר הוא התקשות קרום הלב – תופעה שיכולה להתרחש ימים או שבועות לאחר דלקת חריפה, ואז היא לרוב חולפת. אם מתרחשת מאוחר יותר, הסבירות שתחלוף פוחתת ולעיתים יהיה צורך בניתוח לקילוף קרום הלב שהתקשה.