ורטיגו

במרבית המקרים מקורו של הוורטיגו באוזן הפנימית, והוא מתפרץ עקב גורם פריפרי. בנסיבות אלה התקף הוורטיגו אינו מסוכן, אך מצריך פנייה לרופא לאבחון ולמתן תכשירים להקלת התסמינים. במקרים שבהם נוסף על הסחרחורת מופיעים תסמינים נוירולוגיים נלווים, כאשר קיים חשד לאירוע מוחי או אם החולה סובל מגורמי סיכון הקשורים במחלות לב וכלי דם (קרדיווסקולריים) – עליו לפנות בדחיפות למיון בית חולים לצורך בדיקה מקיפה.  

מרבית התקפי הוורטיגו מסוג זה מתרחשים ללא סיבה הניכרת לעין, אך נמצאו קשורים לרקע של: מחלת הסוכרת; זיהומים באוזן הפנימית; מיגרנה; מחלת אוסטאופורוזיס המתאפיינת בבריחת סידן והידלדלות העצם, וכן טראומה שעבר הגוף.

ההבדל המרכזי בין סחרחורת רגילה לוורטיגו הוא שוורטיגו עלול לגרום לתחושת בחילה ולצורך להקיא, ועשוי להעיד על הפרעה חמורה במערכת האיזון של הגוף. סחרחורת רגילה, לעומת זאת, גורמת לסובל ממנה לחוש בלתי מאוזן לפרק זמן קצר, הנמדד ברגעים.

גורמים ומצבים שונים עשויים להוביל להתפרצות התקף ורטיגו, בהם:

שיט בספינה – ביום הראשון לאחר שיבה משיט נפוץ מאוד לחוות תחושת סחרחורת וחוסר יציבות. תופעה זו עשויה להימשך בין כמה ימים  לכמה חודשים. אחוז ניכר מיורדי הים – מלחים, מדווחים על תחושות מעין אלה. נמצא כי אפילו מנוחה על מיטת מים, עשויה ליצור תחושה של סחרחורת לאחר שקמים ממנה.

מצבי התייבשות או שמירה על דיאטה – לפי אגודת הלב האמריקאית, התייבשות הגוף, אפילו בדרגה קלה, עלולה להוות סיבה לסחרחורת.  נוסף על כך, מצבי התייבשות מובילים לירידה פתאומית ומשמעותית בלחץ הדם, מה שעלול לגרום לסחרחורת. במסגרת זו, אף דיאטה עשויה לגרום לאדם המצוי בה לחוש סחרחורת, מאחר שסוגי דיאטה מסוימים עלולים לגרום להתייבשות. לפי אגודת הלב האמריקאית, עקב ירידה של בין אחוז לשני אחוזים ממשקל הגוף עשויה להיגרם התייבשות קלה שיכולה להוביל לסחרחורת.

תופעת לוואי בעקבות נטילת תרופות – מגוון רחב של תרופות ותכשירים רפואיים עלולים לגרום לסחרחורת. בין אלה למשל, מינון גבוה של תרופות להורדת לחץ דם, אשר עשוי לגרום סחרחורת בעיקר עבור אנשים מבוגרים, וכן אצל מי שקיבל תרופות אלה במינון גבוה מדי עבורו, כבר מהשלב ההתחלתי. לכן, יש רופאים המעדיפים להתחיל במתן תרופות אלה במינונים נמוכים, לבחון את תגובתו של המטופל ולהעלות את המינון בהדרגה.

לגבי חלק מהתרופות והתכשירים הרפואיים מצוין בעלון המידע המצורף להם כי תופעות לוואי אפשריות בעקבות נטילתם עשויות לכלול ורטיגו, סחרחורת או אובדן שיווי משקל. חשוב לציין כי רוב המטופלים אינם חווים את תופעות הלוואי הללו שתכשירים רפואיים מסוימים עשויים לגרום.

סחרחורת כתסמין למצב הלב – גורמים שונים הקשורים למערכת הלב וכלי הדם (קרדיווסקולרית) עשויים לגרום לסחרחורת. עם אלה נמנים: טרשת עורקים; הפרעות קצב דוגמת פרפור פרוזדורי הלב וכן דליפה משסתומי הלב או היצרות השסתומים. לפי איגוד ההפרעות הווסטיבולרי האמריקאי(VEDA)  הסיבה לכך שמצבים אלה עלולים לגרום לסחרחורת היא כיוון שבמצבים הללו פוחתת זרימת הדם למוח.

תוצר לוואי של מיגרנה – לעיתים, אנשים מופתעים לגלות כי סחרחורת קשורה לא אחת למיגרנה. תסמינים נוספים של ורטיגו הקשורים למיגרנה כוללים רגישות לקול, לאור ולתנועה. לפי איגוד ההפרעות הווסטיבולרי האמריקאי, כ-40% מהאנשים שחוו מיגרנה חוו גם ורטיגו או סחרחורת.

חרדה – ישנהּ אסכולה ברפואה הטוענת כי אנשים רבים שחווים סחרחורות, בעיקר צעירים בשנות העשרים לחייהם, מתמודדים אולי גם עם חרדה. לצעירים הסובלים מכך ישנהּ נטייה לא לרצות לקבל הסבר זה, אך חרדה עשויה לשקף הפרעה בתפקוד המוח שמקורה עלול להיות גנטי.

כאשר השוו בין אנשים שאינם חווים חרדה לבין אנשים עם הפרעות חרדה, שעה ששתי האוכלוסיות נחשפו לסביבה חזותית נעה, התגלה כי הסובלים מחרדה נטו יותר להתנודד, וכי ההתנודדות נראתה מסונכרנת עם התנועה החזותית. נמצא כי אנשים אלה עלולים להיות רגישים יותר מהרגיל לגירוי חזותי, היות שהסחרחורת שממנה הם סובלים עלולה להתגבר בשעה שהם מתהלכים בתוך חנות מוארת, או כאשר הם מביטים בחפצים המצויים בתנועה. מצב זה מכונה 'תלות חזותית', והוא נפוץ למדי. תחום זה מתפתח, ונדרשות בדיקות טובות יותר לאבחון תלות חזותית, הפרעות חרדה והקשר ביניהן. התחזית היא כי בעתיד הפרעות אלה יסווגו מחדש, על בסיס גנטיקה.

אלה הן ההמלצות לטיפול ראשוני במי שחווה התקף ורטיגו:

יש להושיב את החולה בזווית של 60 מעלות ולייצב את צווארו וראשו באמצעות תמיכה של כריות. חשוב להרגיע את החולה כיוון שאנשים רבים החווים התקף ורטיגו, בפרט בפעם הראשונה, נוטים להילחץ מהתופעה. יש להשקות את החולה במים בלבד, ולעמעם את התאורה בחדר כך שתהא חלשה. כשמדובר בהתקף ורטיגו ספונטני, לאחר התייעצות עם רופא, הטיפול יכלול מתן תרופות לדיכוי המערכת הווסטיבולרית, לעיתים בשילוב עם סטרואידים.

בהמשך, יש לפנות לרופא אף אוזן גרון ולבקש ממנו הפניה לפיזיותרפיסט מוסמך המתמחה בשיקום וסטיבולרי, אשר עבר הכשרה מיוחדת לכך.

אין לטלטל את החולה, ואסור לתת לו כדורים או תכשירים עבור סחרחורות ובחילות. כמו כן, אין להרשות לו לנהוג בעצמו.