מחלת הנשיקה - המדריך עם כל המידע הרפואי והמעודכן
מחלת הנשיקה היא מחלה ויראלית ששמה המדעי הוא מונונוקליאוזיס זיהומי. הנגיף הגורם למחלת הנשיקה מכונה נגיף אפשטיין – בר (Epstien – Barr virus או EBV) על שם צמד המדענים שזיהו ובודדו אותו לראשונה במהלך שנות השישים.
נגיף אפשטיין – בר שייך למשפחת נגיפי ההרפס אשר אחראים למגוון רחב של מחלות וביניהן אבעבועות רוח, אדמדמת, פצעי הרפס בשפתיים ובאברי המין, שלבקת חוגרת, סרטן הלוע ועוד. בדומה למחלות אחרות להן גורמים ווירוסים ממשפחת נגיפי ההרפס, רוב המקרים של מחלת הנשיקה אינם חמורים וחולפים מעצמם אולם הנגיף נותר בגוף ועלול לשוב להיות פעיל.
בניגוד להרפס השפתיים למשל (הגורם לחזרה של הסימפטומים בעת שהוא שב להיות פעיל), במקרה של מחלת הנשיקה לא יופיעו סימפטומים בעת שהנגיף חוזר להיות פעיל אולם הנשא יהפוך שוב להיות מדבק.
במאמר זה תקראו על:
למה בחרנו ברופאים האלו? 
כאמור, נגיף אפשטיין – בר, ממשפחת נגיפי ההרפס, הוא הגורם למחלת הנשיקה, המכונה באנגלית "Kissing disease". שמה של המחלה ניתן לה בשל העובדה שהיא מועברת ברסיסי רוק ולכן נשיקה עם נשא של הווירוס תגרום להידבקות בו.
חשוב לדעת שמכיוון שווירוס EPV האחראי למחלת הנשיקה עובר ברסיסי רוק נשיקה עם נשא של הווירוס אינה הדרך היחידה להידבק בו, ניתן להידבק במחלת הנשיקה גם כתוצאה מאכילה מכלי אוכל משותפים, שתייה מאותו בקבוק או מאותו קש וכל פעילות אחרת העשויה לאפשר לרסיסי רוק נגועים בווירוס לחדור לרקמות הריריות בפה.
הידבקות נטולת סימפטומים במחלת הנשיקה
ווירוס אפשטיין בר הגורם למחלת הנשיקה הוא הנגיף הנפוץ ביותר ממשפחת נגיפי ההרפס. כמחצית מן הילדים עד גיל חמש נחשפים לווירוס אך אינם מראים תסמינים ומפתחים חסינות כנגדו למשך שארית ימי חייהם. כ-90% מן האוכלוסייה הבוגרת נושאים את הווירוס כאשר רובם המוחלט של הנשאים כלל לא פיתחו סימפטומים כאשר נחשפו אליו לראשונה.
רוב המקרים של התפתחות תסמינים כתוצאה מהידבקות בווירוס EPV הם בקרב בני נוער ומבוגרים צעירים בגילאי 20 – 30. בקרב אוכלוסייה זו ההידבקות היא בדרך כלל תוצאה של קרבה אינטימית ונשיקות עם נשא מדבק ומכאן שמה של המחלה. חשוב לזכור שנשיקות אינן הדרך היחידה להידבק בווירוס, כל חדירת רסיסי רוק של נשא מדבק אל חלל הפה עלולה לאפשר לווירוס לחדור ולהתחיל לשכפל את עצמו בגוף.
ככל שגיל הנחשפים אל ווירוס ה-EPV עולה כך גדל הסיכוי להדבקה אסימפטומטית, זאת משום שמדובר בווירוס נפוץ מאוד כך שרוב האוכלוסייה הבוגרת כבר פיתחה חסינות נגדו.
תסמינים אופייניים לפי קבוצות גיל
רוב המקרים של הדבקה בנגיף EPV האחראי להתפתחות מחלת הנשיקה מסתיימים בחיסון טבעי של הגוף למשך ייתרת החיים, וכל זאת מבלי שמופיעים תסמינים כלשהם. במקרים בהם מתפתחת מחלה עם תסמינים אלה נוטים להיות שונים בין קבוצות גיל שונות. אצל ילדים מתחת לגיל חמש תסמינים של מחלת הנשיקה יהיו קלים ויסתכמו בעלית חום למשך יום – יומיים ולעיתים גם כאב גרון ונפיחות בשקדים.
אצל בני נוער ומבוגרים צעירים המפתחים תסמינים של מחלת נשיקה לאחר שהם נדבקים בווירוס ה-EPV המחלה תהיה בדרך כלל קשה יותר מאשר בילדים. תסמינים אופייניים למחלת הנשיקה בגילאים אלה הם חום גבוה, כאב עז בגרון, נפיחות בשקדים ובלוטות הלימפה בגרון.
במקרים חמורים במיוחד של מחלת הנשיקה תופיע נפיחות בטחול מלווה בכאב באזור השמאלי העליון של הבטן. אחד הסיבוכים של מחלת הנשיקה הוא קרע בטחול. תסמיני מחלת הנשיקה מופיעים בדרך כלל בין שלושה לארבעה שבועות לאחר ההדבקה. למעט במקרים החמורים המחלה תחלוף מעצמה, הסימפטומים ייעלמו ומערכת החיסון תצויד בנוגדנים שימנעו הישנות המחלה עד תום החיים.
איך נדבקים במחלת הנשיקה?
ווירוס ה-EPV מועבר ברסיסי רוק של הנשא. כל מגע המאפשר לרסיסי רוק המכילים את הווירוס לחדור אל הפה או לעומק האף עלולה לגרום להדבקה. נשיקות הן אחת הדרכים הנפוצות להעברת הווירוס אך היא אינה היחידה. שימוש בכלי אוכל משותפים, מגע עם רוק, נזלת או ליחה של נשא כל אלה עלולים גם הם לגרום להדבקה.
במקרים חריגים ניתן להידבק במחלת נשיקה כאשר דמעות של נשא חודרות לפה.
אבחון מחלת הנשיקה
בדרך כלל ניתן לאבחן מחלת נשיקה לפי התסמינים. עם זאת, לעיתים התסמינים והרקע הרפואי מקשים לקבוע אם מדובר במחלת הנשיקה או במחלות עם תסמינים דומים כגון ציטומגלוירוס או טוקסופלזמוזיס. ניתן להיעזר בבדיקות דם לזיהוי נוגדנים כלליים וחלבונים ויראליים. אצל חולים במחלת הנשיקה רמת הלימפוציטים מסוג B בדם תהיה גבוהה מאוד. במידת הצורך ניתן לבצע בדיקה סרולוגית לזיהוי נוגדנים לווירוס EPV.
הקשר המפתיע בין מחלת הנשיקה לכבד שומני
מחקר חדש חושף קשר מפתיע בין מחלת הנשיקה לבין מחלת הכבד השומני הלא-אלכוהולי, בקבוצת מטופלים גדולה בגרמניה. ממצאי המחקר מצביעים על מעורבות של וירוס מחלת הנשיקה, וירוס ה-EBV, במנגנון בו מתפתח כבד שומני ויכולים לסייע במחקר עתידי של המחלה ומנגנון הפעולה שלה.
ממצאים אלו חשובים במיוחד, לאור כך שמחלת הכבד השומני הפכה לגורם המוביל בעולם לשחמת כבד ולסרטן כבד מסוג קרצינומה הפטוצלולרית. למרות שזוהו למחלה מספר גורמי סיכון גנטיים וגורמים שונים הקשורים לאורח חיים, מנגנון המחלה טרם הובן לחלוטין. בנוסף, ידוע בלי קשר כי זיהום בוירוס מחלת הנשיקה יכול גם להוביל לדלקת כבד חריפה.
סיבוכים אפשריים של מחלת הנשיקה
רובם המוחלט של מי שנחשפים לווירוס EPV האחראי למחלת הנשיקה יפתחו נוגדנים במהירות ומערכת החיסון תתמודד היטב עם הווירוס מבלי שייווצרו מושבות שלו בגוף עד כדי הופעת סימפטומים. אצל מי שנדבקים לראשונה בווירוס בגיל מאוחר יחסית (בני נוער ומבוגרים צעירים) יתפתחו בדרך כלל חום גבוה, עייפות וחולשה, כאב גרון, נפיחות בשקדים ובבלוטות הלימפה בצוואר (לעיתים גם בבית השחי ובמפשעה) וחוסר תיאבון.
הופעת כאב באזור השמאלי העליון של הבטן מעידה על התנפחות הטחול, מצב ההופך אותו רגיש לפציעות. קרע בטחול הוא אחד הסיבוכים האפשריים של מחלת הנשיקה. סיבוכים אפשריים נוספים של מחלת הנשיקה הם בצקות, נפיחות סביב העיניים וגירוי עור (בעיקר אצל מי שטופלו בתקופה שלפני החשיפה לווירוס ה-EPV בתרופה האנטיביוטית אמפיצילין).
דלקת קרום המוח, פרכוסים, הפרעות עצביות ושינויים בדפוסי התנהגות גם הם סיבוכים אפשריים, אם כי נדירים מאד, של מחלת הנשיקה.
טיפול במחלת הנשיקה
אצל רובם המוחלט של מי שנדבקים בווירוס ה-EPV מערכת החיסון תתגבר בכוחות עצמה על הווירוס ותפתח נוגדנים שיגנו מפניו עד תום החיים. ניתן להיעזר בתרופות להקלת הסימפטומים כגון משככי כאבים ותרופות להורדת חום. יש להקפיד על מנוחה ושתייה מרובה. במקרים בהם מזוהה נפיחות בטחול יש להיזהר מאוד מפגיעות באזור הבטן העלולים לגרום לקרע בטחול.
סיבוכים קשים מופיעים אצל פחות מחצי אחז מן החולים, בדרך כלל אצל מי שמערכת החיסון שלהם אינה מתפקדת היטב. כאשר מופיעים סיבוכים כגון חסימת נתיב אוויר (כתוצאה להתנפחות משמעותית של בלוטות לימפה בצוואר), צהבת, דלקת בכבד, דלקת קרום המוח או קרע בטחול יש צורך בטיפול המתאים לבעיה. כך למשל ייתכן צורך בהליך כירורגי דחוף להסרת הטחול.
מקרים בהם הווירוס שב להיות פעיל
מי שנדבקים ומחלימים ממחלת הנשיקה (כמו גם מי שנדבקים וגופם מתמודד עם הנגיף מבלי שיתפתחו סימפטומים כלל) נשארים מחוסנים כנגדה למשך ייתרת חייהם. עם זאת, חשוב לדעת שהווירוס נותר בגוף ועשוי לשוב מדי פעם להיות פעיל. במקרים בהם הווירוס חוזר להיות פעיל הנשא לא יפתח סימפטומים אולם יהיה מדבק. מסיבה זו אי אפשר לגבש הנחיות יעילות למניעת התפשטות הנגיף.
מקורות הכתבה:
אתר MayoClinic (בית החולים המוביל בעולם) Infectious Mononucleosis
אתר CDC (מרכז אמריקאי למחלות ומניעתן) Epstein-Barr Virus and Infectious Mononucleosis
מי שחלו במחלת הנשיקה והחלימו נותרים מחוסנים מפניה למשך שארית חייהם. עם זאת, הווירוס נותר בגוף, עלול לחזור להיות פעיל ולהפוך את הנשא האסימפטומטי (שהוא עצמו מחוסן מן המחלה) למדבק.
נשיקת פה אל פה עם נשא של הנגיף היא דרך נפוצה להידבק במחלת הנשיקה אולם ישנן דרכים נוספות כגון אכילה בכלי אוכל משותפים, שתייה מאותו בקבוק או כל פעולה אחרת העלולה לאפשר לרסיסי רוק של הנשא לחדור לפיו של הנדבק. לעיתים הווירוס יכול לעבור גם בדמעות של הנשא.
ילדים הנחשפים לווירוס ה-EPV מפתחים במהירות עמידות כנגדו עוד בטרם מופיעים סימפטומים. מי שנחשפים לראשונה לווירוס בגיל מאוחר יותר, בני גיל הנעורים או מבוגרים צעירים (בני 20 – 30) נוטים לפתח סימפטומים העשויים להיות קלים יותר או פחות. בגילאים מתקדמים יותר רוב האוכלוסייה כבר נחשפה לווירוס ולכן ישנם מעט חולים במחלת הנשיקה בגילאים מתקדמים.
ברובם המוחלט של המקרים אין צורך באשפוז והטיפול שיינתן יהיה להקלה בסימפטומים כאשר מערכת החיסון מתמודדת עם הנגיף באופן טבעי. רק במקרים בהם מופיעים סיבוכים, כגון נפיחות בטחול (עד כדי קרע בטחול), דלקת קרום המוח, צהבת, קשיי נשימה ועוד, יש צורך באשפוז ומתן טיפול שבכוחו לסייע לגוף להתמודד עם הסיבוך שהופיע.
תודה! בקשתך נקלטה בהצלחה
קביעת תור אונליין בקלות ובמהירות
רק עוד כמה פרטים וסיימנו, אל תשכחו להביא את ההפנייה מרופא המשפחה שלכם וכרטיס מגנטי
