דלקת בשתן

על מערכת השתן ועל דלקת בדרכי השתן

דלקת בדרכי השתן נגרמת בדרך כלל כתוצאה מזיהום חיידקי לאורך מערכת השתן, בדרך כלל או בשלפוחית השתן או בדרכי השתן. תפקידה של מערכת השתן הוא לנקז את נוזלי הגוף, הרעלנים והרכיבים שיש לפנות מהגוף דרך השתן, והיא כוללת את הכליות המסננות את נוזלי הגוף ומנקזות את השתן דרך השופכנים אל שלפוחית השתן, והשופכה המנקזת את שתן משלפוחית השתן החוצה מהגוף. נוזל השתן הוא נוזל סטרילי ובאופן טבעי הוא אינו מכיל זיהומים או חיידקים. כאשר חודרים זיהומים, כמו למשל חיידקים אל השתן – התוצאה היא דלקת במערכת השתן.

קצת על דלקת ברדכי השתן:

ממה נגרמת דלקת בשתן?

כאמור, השתן הוא נוזל סטרילי ונטול חיידקים או זיהומים במצב בריא ומאוזן. הזיהום השכיח ביותר הגורם לדלקת בדרכי השתן נוצר כתוצאה מנוכחות חיידק בשם אי קולי (E-Coli), המצוי באופן טבעי בפי הטבעת ובאזור החלחולת. כאשר החיידק אי קולי חודר למערכת השתן – הוא יוצר זיהום ומעורר דלקת.

שלושה סוגים של דלקת בשתן

האבחנה בין סוגים שונים של דלקות בשתן מבוצעת או על פי האזור במערכת השתן בו מופיעה הדלקת, או על פי הישנות המקרים, או על פי רמת המורכבות של הדלקת: מבחינת הישנות המקרים, ניתן להבחין בין דלקת חריפה לבין דלקת חוזרת, כאשר בין 45% ל-60% מכלל הנשים חוות אירוע בודד של דלקת בדרכי השתן, ואילו עד 10% מהנשים סובלות מדלקת חוזרת בשתן.

מבחינת רמת המורכבות של הדלקת, ניתן להבחין בין דלקת לא מסובכת בשתן, כאשר הזיהום הוא בדרכי השתן התחתונות והוא מערב את שלפוחית השתן והשופכה בלבד. דלקת מסובכת בשתן היא דלקת שמתפשטת מהחלק התחתון של מערכת השתן לחלקה העליון, הכולל את השופכנים והכליות. בדלקת מסובכת בשתן אצל גברים לעיתים יש מעורבות של הערמונית וחשוב לדעת כי במקרים אלה קיים סיכון לנזק לכליות.

דלקת בשתן בחלוקה לפי אזורי הדלקת כוללת שלושה סוגים שונים של דלקת: ציסטיטיס, שהיא הסוג השכיח ביותר של דלקת בשתן הכולל זיהום בשלפוחית השתן; אורתריטיס, הכוללת זיהום באזור השופכה; או פיאלונפריטיס, הכוללת זיהום בכליה והיא מחשבת דלקת מסובכת בעלת סיכון לסיבוכים חריפים.

אוכלוסיות בסיכון מוגבר לדלקת בשתן

מרבית המקרים של דלקת בשתן מתרחשים על רקע המבנה האנטומי אצל האישה, לאחר קיום יחסי מין או כאשר במהלך הניגוב בשירותים מועברים חיידקים שהם אופייניים למערכת העיכול אל מערכת השתן ואזור השופכה. כאמור, המבנה האנטומי הנשי מהווה גורם סיכון משמעותי לדלקות בשתן עקב הסמיכות של פי הטבעת והשופכה המהווה פתח הכניסה של חיידקים אל מערכת השתן. ביחד עם זאת, אצל בני שישים ומעלה השכיחות של דלקות בשתן אצל גברים עולה באופן חד בשל הקשר בין דלקות בשתן וערמונית מוגדלת. גורמי סיכון נוספים לדלקות בשתן הם:

• אי שמירה על היגיינה מספקת – הן בעת הניגוב בשירותים והן במהלך קיום יחסי מין
• שתיית כמות מועטה מידי של מים ביום והתייבשות – שתיית מים בכמות מספקת תסייע לשמירה על שטיפה של מערכת השתן באמצעות השתן.
• שימוש בדיאפרגמה – אמצעי מניעה רב פעמי המקושר לסיכויים גבוהים יותר לדלקות בשתן. גם שימוש בחומרים קוטלי זרע מעלים מחקרית את הסיכוי לדלקת בדרכי השתן.
• הריון
• שימוש בקטטר – המהווה גורם סיכון לזיהומים במערכת השתן
• מחלות כליות, אבנים בכליות
• סוכרת
• מחלות כרוניות המשבשות את פעילות מערכת החיסון
• גיל: על אף השכיחות הגבוהה יחסית של דלקות בשתן אצל נשים בכל גיל ואפילו בגילאי הילדות, לאחר גיל המעבר והפסקת הווסת החודשית יורדת רמת האסטרוגן וכתוצאה מכך רקמות השופכה ושלפוחית השתן הופכות דקות ושבריריות יותר. במקרים אלה, השכיחות של דלקות בשתן עולה.
• בדלקת בשתן אצל תינוקות וילדים אחת הסיבות השכיחות, אחרי הרגלי היגיינה ואופן הניקוי של תינוקות בעת החלפת טיטול או של הילדים בעת שהם הופכים עצמאים וניגשים לבדם לשירותים, היא מבנה לא נורמטיבי של מערכת השתן ומומים מולדים בדרכי השתן
• אצל גברים, ערמונית מוגדלת היא סיבה שכיחה לדלקת בדרכי השתן, עקב ההצטברות של שתן והקושי בהתרוקנות. מכיוון שערמונית מוגדלת הופכת שכיחה אצל גברים מעל גיל 60, חשוב לשמור על ערנות בכל הקשור לדלקות בדרכי השתן.

האבחון של דלקת בשתן

לאחר שעולה חשד לדלקת בשתן בעקבות תיאור התסמינים, הבדיקה המבוצעת לאבחון קליני של דלקת בשתן היא בדיקת שתן לאיתור צמיחה של חיידקים בשתן. בדיקת שתן סטרילית ניטלת באמצעות קתטר או ישירות בזריקה משלפוחית השתן, ניתן לבחון נוכחות של חיידקים גם בבדיקת שתן מדגימה אולם במקרה זה שיעור החיידקים בדגימה יהיה גבוה יותר, עקב החשיפה לאוויר. רכיב נוסף שיופיע ביתר בבדיקות דם במקרה של דלקת בשתן הוא תאי דם לבנים, הנוכחים ביתר במקרה של זיהום דלקתי מקומי.

באמצעות בדיקת השתן ונטילת תרבית ניתן לזהות את סוג החיידק המזהם ולפי הממצאים לבחור את הטיפול היעיל ביותר. במקרים של דלקות חוזרות בשתן יומלץ בדרך כלל על בדיקות נוספות כמו בדיקות רנטגן שיזהו לאתר מומים מבניים המקדמים ומעלים את השכיחות להופעות חוזרות של דלקת בשתן.

הטיפול בדלקת בשתן

הטיפול הרפואי בדלקת בשתן הוא טיפול אנטיביוטי והוא בעל השפעה מהירה הן על נוכחות החיידקים והן על תסמיני הדלקת. את סוג האנטיביוטיקה נהוג להתאים לסוג החיידקים שהתגלה בבדיקות השתן. במקרה של דלקת חריפה בשתן ניתן לספק טיפול אנטיביוטי בעירוי תוך ורידי, בחירה זו מאפשרת טיפול אופטימאלי כאשר הזיהום במערכת השתן פגע בכליות.

לצד הטיפול האנטיביוטי נהוג לשלב תרופה שהיא בעיקר משככת כאבים, התרופה השכיחה המשמשת לצורך כך היא סדורל, מדובר בתרופה בצבע אדום עז המשפיעה על צבע השתן.

לאחר תחילת טיפול אנטיביוטי בשילוב עם סדורל, המטופל צפוי לחש הקלה בתסמינים בתוך יומיים עד שלושה ימים. מעניין לציין, שהשפעת הטיפול התרופתי אצל גברים עשויה להופיע בשלבים מאוחרים יותר, בממוצע לאחר 5-6 ימי טיפול.

סיבוכים של דלקת בשתן

דלקת בשתן היא כאמור פתולוגיה נפוצה המופיעה אצל עד שני שלישים מהנשים ושיעור לא מבוטל מהגברים אחרי גיל 60, בדרך כלל ללא השפעות ארוכות טווח או סיבוכים. ביחד עם זאת, דלקת נשנית בשתן או דלקת שאינה מטופלת, זיהום בכליה שאינו מטופל או דלקת בשתן בהריון, עלולים לגרום לסיבוכים:

אצל נשים בהריון, חשוב לדעת כי דלקות חריפות או נישנות במערכת השתן עלולות להשפיע על העובר. מחקרים מצאו קשר בין דלקות בשתן ללידות מוקדמות וללידת עוברים במשקל נמוך.

במקרה של דלקות בשלפוחית השתן (ציסטיטיס), נמצא קשר בין דלקות חוזרות לבין סרטן שלפוחית השתן ועל כן בהופעה חוזרת של דלקת בשתן, מעבר לשלילת הפרעה במבנה האנטומי או פעולה לקויה של מערכת החיסון, נהוג לעיתים לבדוק גם מדדים של סרטן.

דלקת חריפה בדרכי השתן שנמשכת זמן רב ואינה מטופלת, תגרום לזיהום חיידקי בכליות ולהפרעה בפעילות הכליות. סיבוכים אפשריים במקרה כזה הם פגיעה במבנה הכליות והיווצרות רקמות צלקתיות, או תפקוד לקוי של הכליות עד כדי אי ספיקת כליות – סיבוך בלתי הפיך.