אבנים בכליות

ארבעה סוגים של אבנים בכליות 

אבנים בכליות נוצרות כאשר חומרי פסולת מסולקים מן הדם ואז, מסיבות שונות, נותרים בכליה ולא זורמים הלאה אל שלפוחית השתן וממנה אל מחוץ לגוף. כאשר מצטברים בכליות משקעים שאינם מתמוססים וזורמים דרך השופכן אל שלפוחית השתן הם עלולים להתגבש לכדי אבנים בכליות. מקובל לחלק אבנים בכליות לארבעה סוגים עיקריים לפי החומרים מהם נוצרו. אבנים מן הסוג הנפוץ ביותר הן אלה העשויות מסידן וזרחן או סידן ואוקסלט. סוג נוסף של אבנים בכליות הן כאלה העשויות מגנזיום ואמוניה, אבנים אלה מכונות אבני סטרוויט. 

כ-10% ממקרי האבנים בכליות הם של אבנים שנוצרו מחומצת שתן, אבנים כאלה תהיינה חלקות, חומות ורכות יחסית. אבני ציסטין הם הסוג הרביעי והנדיר ביותר של אבנים בכליות, אבנים כאלה נוצרות אצל מי שסובלים ממחלת ציסטינוריה, מחלה תורשתית המשבשת העברתן של חומצות אמינו דו בסיסיות דרך תאי האבובית בכליה ובמעי הדק. 

אבנים בכליות - סרטון הסברה:

גורמי סיכון להיווצרות אבנים בכליות

ישנם גורמים המגבירים את הסיכון להתפתחות אבנים בכליות. אבני סידן עלולות להתפתח בגלל הפרשה מוגברת של סידן אשר עשויה לנבוע ממגוון סיבות וביניהן רמה גבוהה של ויטמין D לאורך זמן, פעילות יתר של בלוטת התריס, דלקת בבלוטות הלימפה ועוד. גורמים נוספים המגבירים את הסיכון להתפתחות אבני סידן בכליות הם מיעוט שתיית מים, חוסר בפעילות גופנית, נטילת תרופות כגון אספירין ונוגדי צרבת, נטילת תוספי סידן, מחלת כליות, טיפול בסרטן ועוד. 

אבני טטרוויט נגרמות מזיהום מתמשך בדרכי השתן, אבנים כאלה נפוצות יותר בקרב נשים. אבני חומצת שתן מתפתחות אצל מי שתזונתם עשירה בחלבונים מן החי (מי שאוכלים הרבה בשר למשל), מי שפירוק הכימיקלים בגופם לוקה בחסר (למשל מי שסובלים ממחלת המפרקים שיגדון). גם טיפולים כימותרפיים מגדילים את הסיכוי להתפתחות אבני חומצת שתן. אבני ציסטין נגרמות ממחלה תורשתית המכונה ציסטינוריה המשפיעה על כמות החומצה בשתן. 

ישנן תרופות שונות שנטילתן עלולה לגרום להתפתחות אבנים בכליות בגלל השפעתן על הרכב השתן וחומרי פסולת המגיעים אל הכליות עם זרם הדם. 

מקרים קלים של אבנים בכליות

כאשר נוצרת בכליה אבן קטנה היא עשויה לגרום לסימפטומים קלים כגון כאב בטן, שינוי בצבע ובריח השתן, צורך תכוף לתת שתן, עליית חום הגוף, תחושת צריבה בעת מתן שתן ועוד. לעיתים יופיע דם בשתן כתוצאה מכך שהאבן שורטת את רקמות דופן השופכן בעת שהיא נעה אל עבר שלפוחית השתן. כאשר אבנים קטנות כאלה יוצאות עם השתן ללא שגרמו לאי נוחות משמעותית הן מכונות "שקטות". כאשר הכאב הנגרם מאבן קטנה בכליה נמשך ניתן ליטול משככי כאבים, הכאב יחלוף ברגע שהאבן תצא עם השתן. 

מקרים של אבנים בכליות מסוג אבני חומצת שתן נחשבים קלים יחסית משום ששתייה מרובה של מים (לפחות שלושה ליטרים ליום) ונטילת תרופות ההופכות את השתן לבסיסי יותר בכוחם למוסס אבני חומצת שתן. באופן כזה האבנים קטנות עד שהן יוצאות עם זרם שתן.

חסימת השופכן

אבנים בכליות עלולות לחסום לחלוטין את הצינורית המכונה שופכן ומובילה את חומרי הפסולת שסוננו מן הדם בכליות אל שלפוחית השתן. חסימה כזו עלולה לגרום לזיהום הכליות וללא טיפול גם לכשל כלייתי ממנו הכליה עלולה גם לא להתאושש לעולם. 

אבחון אבנים בכליות

אבחון ראשוני של אבנים בכליות במצב בו התסמינים אינם עזים נעשה לפי התיאור שמוסרים לרופא המשפחה. ניתן לבצע בדיקות כדי לוודא שהאבחון נכון, בדיקות כאלה תבוצענה בדחיפות עם החרפה בסימפטומים. באמצעות צילום רנטגן, סריקת אולטרסאונד, סריקת CT ניתן לזהות אבנים בכליות. בבדיקה המכונה אורוגרפיה תוך ורידית מזריקים חומר ניגוד המכיל יוד למחזור הדם, החומר מגיע לכליות ובצילום רנטגן ניתן לראות אם ישנן חסימות בשופכן או בדרכי השתן. 

בדיקות נוספות המסייעות באבחון אבנים בכליות הן בדיקות דם (להערכת תקינות פעולת הכליות לפי רמות הקריאטינין, שיינן וסידן בדם) ובדיקות שתן לזיהוי חלקיקי אבן זעירים. אצל מי שסובלים מאבנים בכליות שוב ושוב ניתן ללכוד אבנים היוצאות בשתן באמצעות בד גזה או אפילו גרב, אבנים כאלה יועברו לבדיקה במעבדה, מניתוח מאפייני האבן ניתן יהיה ללמוד על מהות הבעיה ולהחליט על טיפול מתאים.

טיפול באבנים בכליות

כל עוד האבנים בכליות קטנות מספיק כדי לצאת, לבסוף, עם זרם השתן ניתן להמתין ולהסתפק בנטילת משככי כאבים במידת הצורך. אבנים קטנות כאלה בדרך כלל יצאו בתוך יומיים שלושה עם זרם השתן והכאב יחלוף מיד עם יציאתן. כאשר מתברר שהאבנים הן מסוג אבני חומצת שתן ניתן לשתות הרבה מים (שלושה ליטרים ביום לפחות) וליטול תרופות הגורמות להן להתמוסס ולהפוך קטנות יותר עד שהן יוצאות בזרם השתן. 

כאשר האבנים בכליות הן גדולות מכדי לצאת בזרם השתן וניסיונות לגרום להן להתמוסס ולקטון באמצעות נטילת תרופות אינם עולים יפה נדרש טיפול לריסוק האבנים (כפי שיפורט בהמשך ישנן שלוש שיטות לריסוק כזה). אם גם ריסוק לא פתר את הבעיה יש צורך בניתוח.

התערבות כירורגית לסילוק אבנים מן הכליות

במקרים נדירים מאוד, כאשר לא צלחו ניסיונות לריסוק או סילוק אבנים בכליות בשיטות הזעיר פולשניות, אין מנוס מהליך כירורגי נרחב יותר. ניתוח כזה להוצאת אבנים מן הכליות יבוצע בגישה ישירה, המנתח יבצע חתך בגב או בדופן הבטן, יחשוף את הכליה והשופכן, ילכוד את האבנים ויסלק אותן. 

איך ניתן למנוע היווצרות אבנים בכליות?

באמצעות צריכה מספקת של נוזלים, ובמיוחד מים, הקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת, הימנעות מצבירת משקל יתר ומעישון, ניתן להפחית מאוד את הסיכוי להיווצרות אבנים בכליות. בעבר נהוג היה להמליץ על צריכה מוגבלת של מזונות עשירים בסידן מתוך הנחה שכך פחות סידן יצטבר בכליות ויתגבש לאבנים, כיום ידוע שההפך הוא הנכון, חשוב לצרוך מספיק סידן אחרת תהיה הפרשה מוגברת של אוקסלט, המרכיב השני בסוג הנפוץ ביותר של אבנים בכליות.

צריכת כמות מספקת של סידן מבטיחה היקשרותו במעיים לאוקסלט וסילוק יעיל של השניים מן הגוף. לכן, אין לנסות לצרוך מעט סידן אלא אם קיבלתם המלצה רפואית מפורשת לנהוג כך. כדאי להימנע ממזונות עשירים באוסקלט כגון אספרגוס, שוקולד, פירות יער, סלק, סלרי, פטרוזיליה, שקדים, אגוזי קשיו, בוטנים, מוצרי סויה, שיבולת שועל, נבטי חיטה, חיטה מלאה ודגנים נוספים. 

נקיטת אמצעים למניעת היווצרות אבנים בכליות חשובה במיוחד עבור מי שכבר לקו בהן בעבר או שיש היסטוריה משפחתית המעידה על נטייה להתפתחות אבנים בכליות. מי שסובלים מאבנים בכליות שוב ושוב יכולים להיעזר בתרופות שבכוחן למנוע או לעכב הישנות התופעה.