ריבוי מי שפיר - כל מה שחשוב לדעת

בחציו השני של ההריון מורכבים מי השפיר בעיקר מהשתן של העובר. כמות מי השפיר עולה בהדרגה מתחילתה ועד השבוע ה-36-18 להריון, ולאחר מכן מתחילה לרדת לקראת הלידה. בהריונות מסוימים עלול להיות חוסר או עודף של מי שפיר. ריבוי מי שפיר מתגלה בכ1%-2% מההריונות ונמצא קשור למספר סיבוכים בזמן ההריון ולאחר הלידה, בין השאר לסכרת הריונית, לידה מוקדמת, היפרדות שיליה ומומים מולדים. ריבוי מי שפיר יכול להיות מחולק לאחת משלוש רמות: קלה, בינונית וקשה, וככל שכמות המים העודפת גדולה יותר, כך גדלה רמת הסיכון. 

את הבדיקה עצמה שקובעת את כמות מי השפיר מבצעים כיום באמצעות אולטרסאונד - בדיקה לא פולשנית שיכולה להעריך את כמות מי השפיר מצב של מיעוט מי שפיר אינו מומלץ כמו כן, מצב של ריבוי מי שפיר אינו מומלץ גם כן.

הסיבה המרכזית לריבוי מי שפיר קיצונית קשורה למומים בעובר, הגורמים לו להפריש כמות שתן גדולה מהרגיל, כגון בבעיה בכליות, לא לבלוע מי שפיר (חלק ממנגנון מי השפיר הנורמטיבי) בגלל בעיה במערכת העיכול העליונה או חוסר יכולת בליעה, או שיש היעדר סרקולציה של הנוזל, כמו באי ספיקת לב עוברית. 

סיבות נוספות שיכולות לגרום לריבוי מי שפיר, בדרך כלל במקרים חמורים פחות, הינם סכרת הריונית או סכרת טרום-הריונית לא מאוזנת, או לחלופים הריונות מרובי עוברים. במקרים נדירים ריבוי מי שפיר יכול להעיד על ניוון שרירים או זיהום. בתאומים זהים ישנה תופעה ייחודית בשם TTTS (Twin to Twin Transfusion Syndrome) בה לעובר אחד יש ריבוי מי שפיר ולשני מיעוט מי שפיר. 

חשוב לציין שלא בכל המקרים ישנה סיבה ברורה לריבוי מי השפיר, גם לאחר הלידה. 

מה הסיכונים?

ריבוי מי שפיר עלול לגרום לסיבוכים מסוימים במהלך ההריון והלידה. כמות המים העודפת עלולה ליצור לחץ על סרעפת האם, ולגרום לה לקשיי נשימה. כמו כן, הלחץ יכול לגרום לירידת מים ולידה מוקדמת, לצניחת חבל הטבור או להיפרדות שיליה. ריבוי מי שפיר נמצא כקשור גם לעוברים גדולים יחסית (גם ללא קשר לסכרת הריונית). בנוסף, ריבוי מי השפיר גורם ליכולת תנועה גדולה יותר של העובר ולעלייה בסיכוי שיימצא במצב עכוז או מצב אופקי סמוך ללידה, ולחוסר התבססות הראש בתעלת הלידה. כל הנ"ל מעלים את השכיחות ללידות קיסריות, במקרים של ריבוי מי שפיר. 

איך מגלים?

במרבית המקרים ניתן להגדיר את כמות המים כתקינה מהתרשמות סובייקטיבית על ידי מבצע האולטרסאונד, גם ללא צורך בבדיקות מדויקות יותר. במידה ומבצע האולטרסאונד מתרשם שישנה חריגה בכמות מי השפיר, ניתן להשתמש בבדיקות כמותיות יותר. בשיטת ה-AFI המקובלת, מודדים את גודל כיסי המים הגדולים ביותר בכל אחת בארבע רבעי הבטן ומחברים את הסכומים המתקבלים. בשיטת ה-MVP מודדים את כיס מי השפיר העמוק ביותר, וזוהי השיטה הנהוגה בהריונות מרובות עוברים. 

מה עושים?

הטיפול בריבוי מי שפיר תלוי בגורם. בעת גילוי ריבוי המים, ייתכן ותישלחו למספר בדיקות המשך, לבירור מקור הצטברות המים. בין השאר, העמסת סוכר לגילוי סכרת הריונית, סקירה מכוונת של מערכת הבליעה והעיכול של העובר, אקו לב עוברי, וייעוץ גנטי, כמו גם בדיקות נוספות לבדיקת גורמים נדירים יותר, כגון זיהום. 

במקרים בהם ריבוי מי השפיר נוצר עקב סכרת לא מאוזנת, איזון הסכרת יביא לירידה בכמות המים. במקרים אחרים אין דרך לשלוט בכמות המים, אך במקרי חירום, בהם כמות המים גורמת להפרעות, ניתן לבצוע דיקור ולנקז חלק ממי השפיר. לטיפול זה השפעה זמנית בלבד, ומי השפיר מחדשים את עצמם לאחר תקופה קצרה.

כמו כן, ישנה סכנה לזיהום, או לגרימת ירידת מים מוקדמת או היפרדות שיליה, כך שהשימוש בשיטה מוגבל רק למקרי חירום. במקרים בהם ריבוי מי השפיר גורם לצירים מוקדמים יכולה להינתן תרופה בשם אינדומיצין, המורידה את כמות מי השפיר על ידי הורדת הפרשת השתן של העובר.