ניתוח עיניים: זה ניתוח העיניים הנפוץ ביותר בעולם

על קטרקט

קטרקט (יָרוֹד) הוא כאמור תופעה נפוצה שנגרמת עקב עכירות מתגברת בעדשת העין. מצב דברים זה מקשה על כניסת אור לעין, הראייה נפגעת ואם הבעיה אינה מטופלת היא עשויה להידרדר אף לעיוורון מוחלט. המחלה מתפתחת בהדרגתיות, ומופיעה סביב גיל 60. גורמים נוספים פרט לגיל שעשויים להוביל לקטרקט הם: חבלה בעין, חשיפה לרעלים, מחלות עיניים, תורשה וטיפול תרופתי. מחלת הסוכרת ותפקוד חסר או יתר של בלוטת התריס עשויים להגביר את הסיכון להיווצרות קטרקט. 

התסמין העיקרי של המחלה הוא ירידה בחדות הראייה. זו עשויה להיות מסוכנת, ולהתבטא בפגיעה בכושר הנהיגה ועלייה בסיכון לנפילות. כמו כן, עשויה להיפגע היכולת להבחין בצבעים, ולפעמים הקטרקט מצריך שינוי מספר המשקפיים.  

כאשר הקטרקט אינו מפריע לשגרת חיי החולה, ניתן להסתפק במעקב. בשלב מתקדם יותר, שעה שהירידה בחדות הראייה פוגעת בשגרת חיי המטופל והחלפת משקפיים מדי כמה חודשים אינה מסייעת עוד, מומלץ לבצע ניתוח להסרת הקטרקט. בעבר היה נהוג לחכות עד שהקטרקט יהיה בָּשֵׁל, אך כיום הגישה היא לנתח מייד עם התפתחות ההפרעה לראייה. זאת בין השאר כיוון שבביצוע הניתוח בשלב מתקדם של המחלה ההליך מסובך יותר, כרוך בהחלמה איטית של העין ובסיכון מוגבר להתפתחות סיבוכים עקב הניתוח.

הכנה לקראת ניתוח קטרקט

ניתוח עיניים קטרקט מוכר כהליך רפואי בטוח, בעל שיעורי הצלחה גבוהים. כיום ישנן כמה שיטות לביצועו, כאשר לאחר בחינת הקטרקט אצל המטופל, מנתח העיניים מחליט אם לבצע ניתוח קטרקט בלייזר או בגישה אחרת. 

טרם ביצוע ניתוח קטרקט יש להיבדק על ידי רופא המשפחה ורופא עיניים. רופא המשפחה בוחן את מצב בריאותו הכללי של החולה, ומתייחס למחלות רקע או ניתוחים שעבר, כמו גם לגובה לחץ הדם ולרגישות המטופל לתרופות אנטיביוטיות ולתרופות להרדמה מקומית. בהקשר זה בוחן הרופא גם אפשרות של הרדמת המטופל במהלך הניתוח, אף שמרבית ניתוחי הקטרקט מתבצעים תחת השפעת הרדמה מקומית.

רופא העיניים עורך למטופל בדיקת עיניים מקיפה לשלילת מחלות נוספות המתבטאות בירידה בראייה, ולקביעה שאכן מדובר בקטרקט. במטרה להחליט על תכונותיה האופטיות של העדשה המלאכותית שתושתל בעינו של המטופל בניתוח, הרופא מודד את קמירות הקרנית, תשבורת העין ואורך גלגל העין.

על אודות הניתוח והשיטות האפשריות לביצועו

כשעתיים לפני הניתוח, המנותח מקבל טיפות להרחבת האישונים. ההרדמה המקומית של העין מתבצעת באמצעות טיפות עיניים ומתן זריקות מקומיות. במסגרת הניתוח מנתח העיניים מבצע חתך קטן, אשר דרכו הוא שואב את העדשה הטבעית העכורה ומכניס במקומה את העדשה המלאכותית שהותאמה לצרכיו האופטיים של המנותח. ישנם סוגי עדשות שונים דוגמת עדשה מונופוקלית, מולטיפוקלית או טוֹרית. 

משך הניתוח נע בין 20 דקות לכשלושת רבעי שעה. מרבית המנותחים משוחררים לביתם בחלוף כמה שעות ממועד הניתוח, ומזומנים לביקורת למחרת.

עם השיטות המרכזיות לביצוע הניתוח נמנות:

• פאקואמולסיפיקציה – בשיטה זו משתמשים במכשור אשר מפרק את גרעין העדשה על ידי רטט על-קולי, ושואב את חלקיה. הדבר מאפשר להציא את העדשה העכורה דרך חתך קטן (3-2 מילימטרים) שנסגר אחרי הניתוח, בדרך כלל ללא צורך בתפרים. שיטה זו מתאימה למרבית מקרי הקטרקט.
• ניתוח קטרקט בלייזר – החיתוך הראשוני של הקרנית וחיתוכים נדרשים נוספים מתבצעים באמצעות לייזר (במקום על ידי סכין כבשיטה הרגילה). בהמשך הניתוח משתמשים בלייזר לריכוך החומר העכור בעדשה ושבירתו. התהליך המבוצע בלייזר הוא מדויק ומהיר. 
• מינינוק – בניתוח מסוג זה מוציאים את גרעין העדשה בשלמותו, ולאחר מכן שואבים את רקמת העדשה שסביבו. שיטה זו מצריכה ביצוע חתך מעט ארוך יותר מהרגיל (5-4 מילימטרים), וסגירת החתך מחייבת לרוב ביצוע תפרים. במינינוק משתמשים רק במקרי קטרקט מתקדם, שעה שצפויים קשיים טכניים בניתוח באחת השיטות האחרות.