בלוטת התריס –מידע מפורט למטופל: מחלות, תסמינים, אבחון וטיפול

  • טיפים רפואיים
  • Nov 18 2021

בלוטת התריס או התיירואיד, היא בלוטה אנדוקרינית, כלומר בלוטה שתפקידה להפריש הורמונים אל זרם הדם, השוכנת בבסיס קדמת הצוואר. היא מכונה גם בלוטת המגן. שלושת ההורמונים העיקריים המיוצרים בבלוטת התריס הם תירוקסין, טריודותירונין וקלציטונין . לאחר שהם מיוצרים בבלוטה ההורמונים נישאים אל כל רקמות הגוף עם מחזור הדם והם מסייעים לוויסות תפקודן של מערכות שונות ומגוונות וביניהן תהליך חילוף החומרים הכללי בגוף ו-וויסות רמת הסידן בדם. תפקוד לקוי של בלוטת התריס, שיביא לייצור מוגבר או חסר של ההורמונים הנדרשים לפעילות מאוזנת של הגוף, עשוי לעורר או לעודד מגוון נרחב של מחלות ומצבים עליהם נפרט במאמר שלפניכם.

בלוטת התריס עלולה לצאת מאיזון בשל מגוון סיבות מהן כאלה הקשורות למבנה הבלוטה, כגון הגדלה של בלוטת התריס או גושים בה, כאלה הקשורות בתפקוד הבלוטה, כגון פעילות יתר או פעילות חסר של בלוטת התריס, וגידולים ממאירים בבלוטת התריס (סרטן בלוטת התריס).

ישנן גם מחלות אוטואימוניות הפוגעות בבלוטת התריס, כך למשל מחלת השימוטו, הקרויה על שם מגלה המחלה החוקר היפני האקארו השימוטו, וגורמת לתת פעילות של בלוטת התריס. מחלה זו היא, אגב, הגורם השכיח ביותר למצב של תת פעילות של בלוטת התריס.

מחלת גרייבס היא מחלת כשל חיסוני הגורמת לפעילות יתר של בלוטת התריס, וכ - 80% ממקרי פעילות יתר של בלוטת התריס הם כתוצאה ממחלת גרייבס. 
במדריך המלא שלפניכם. תמצאו את כל המידע הנדרש בנוגע למחלות שונות של בלוטת התריס, התסמינים שלהן, האבחון והטיפול בהן. 
 

בלוטת התריס - תוכן עניינים 

 

מחלות שונות של בלוטת התריס

צורתה של בלוטת התריס היא דמויית פרפר והיא שוכנת באזור הקדמי התחתון של הצוואר. שתי האונות של בלוטת התריס עוטפות את קנה הנשימה מצדו הקדמי. בלוטת התריס נעה מעלה ומטה עם הגרוגרת בכל פעם שאנו בולעים, תנועה זו מסייעת לשמירה על פעילותה התקינה. 


בלוטת התריס היא אחת מן הבלוטות האנדוקריניות בגוף, אלו הן בלוטות שתפקידן לייצר הורמונים שמווסתים פעולתן של מערכות שונות. בלוטות אנדוקריניות נוספות בגוף הן בלוטת יותרת המוח, בלוטת האצטרובל, בלוטת התימוס, יותרת הכליה, הלבלב ועוד. 


ההורמונים המיוצרים בבלוטת התריס משפיעים על פעולתן של מערכות רבות בגוף, בין היתר אחראים הורמונים אלה על קצב התפתחות העובר במהלך הריון (במיוחד קצב התפתחות מוח העובר), איזון רמת הסידן בגוף, קצב חילוף החומרים (המטבוליזם), תפקוד מערכת העצבים, תפקוד כלי הדם והלב, הופעת המחזור החודשי אצל נשים, תקינות תהליכים הקשורים לחשק ולתפקוד מיני, בניית השלד והשרירים ועוד. בעיות בתפקוד בלוטת התריס עשויות לגרום למגוון גדול של תסמינים הכול בהתאם לאופן בו משפיע התפקוד הלקוי על מערכות שונות בגוף.


מחלות נפוצות בבלוטת התריס הן פעילות יתר של הבלוטה, תת פעילות של בלוטת התריס, דלקת בבלוטת התריס, סרטן בבלוטת התריס, מחלת השימוטו, מחלת גרייבס, מחלות אוטואימוניות נוספות המשפיעות על תפקוד בלוטת התריס ועוד. נרחיב על העיקריות שבהן בהמשך המאמר.


מכיוון שההורמונים המיוצרים בבלוטת התריס אחראים לוויסות תהליכים שונים בגוף לפעילות לקויה של בלוטת התריס, עודף פעילות שלה או תת פעילות של בלוטת התריס, ייתכנו מגוון רחב של תסמינים: 
פעילות יתר של בלוטת התריס עשויה לגרום לתסמינים כגון עצבנות, הזעת יתר, דפיקות לב, שלשול, רגישות לחום, רעד קל, נדודי שינה, חוסר שקט, ירידה במשקל (למרות תיאבון תקין), ועוד רבים. כאשר פעילות היתר נגרמת בשל מחלה אוטואימונית המכונה מחלת גרייבס ייתכן גם בלט בעיניים ונפיחות בצוואר. 


תת פעילות של בלוטת התריס, העשויה להיגרם למשל בשל מחלת השימוטו למשל, תגרום לתסמינים כמו עצירות, בצקות (צבירת נוזלים), עייפות, עור יבש וחיוור, נשירת שיער, חולשה כללית, עלייה במשקל, תנועה איטית, רגישות לקור, אי סדרים במחזור החודשי אצל נשים ועוד. 
 

היפר תיירואידיזם - פעילות יתר של בלוטת התריס

פעילות יתר של בלוטת התריס, הידועה גם בשם היפר-תיירואידיזם או תירוטוקסיקוזיס, היא מצב בו בלוטת התריס מייצרת יותר מדי מן ההורמונים שעל ייצורם היא אמונה. רמה גבוהה מדי של הורמוני בלוטת התריס בגוף עשויה לגרום למגוון תסמינים כגון עצבנות, רגישות לחום, דופק מהיר, אבדן משקל, שינויים במצב הרוח ועוד. כל אחד יכול ללקות בפעילות יתר של בלוטת התריס אולם הבעיה נפוצה פי 10 אצל נשים מאשר אצל גברים והיא מופיעה בדרך כלל בין גיל 20 ל - 40. 
 

הגורמים לפעילות יתר של בלוטת התריס

ייתכנו גורמים שונים לפעילות יתר של בלוטת התריס, כך למשל מחלה אוטואימונית המכונה מחלת גרייבס (כמו גם מחלות אוטואימוניות נוספות), גידולים בלתי ממאירים על בלוטת התריס ושימוש בתרופות מסוימות (למשל כאלה המשמשות להסדרת קצב הלב). בשלושה מתוך כל ארבעה מקרים של פעילות יתר של בלוטת התריס מדובר במצב בו מערכת החיסון תוקפת בטעות את הבלוטה וגורמת לה לפעול בקצב מהיר מן הרצוי.

מצב כזה מכונה מחלת גרייבס (Grave's disease) והסיבה לה אינה ידועה אולם ידוע שהיא תוקפת בעיקר נשים צעירות או בגיל הביניים (גילאי 30 – 40).

בנוסף ידוע שישנה נטייה גנטית ללקות בפעילות יתר של בלוטת התריס כך שהסיכוי להתפתחות בעיה זו גדול יותר אצל מי שבמשפחתם ישנם מי שלקו בה. עישון מגדיל את הסיכון ללקות בפעילות יתר של בלוטת התריס.

 

 

תסמינים לפעילות יתר של בלוטת התריס

מכיוון שבלוטת התריס אחראית לייצור הורמונים המווסתים פעילותן של מערכות שונות בגוף פעילות יתר של הבלוטה עשויה לגרום למגוון תסמינים כגון תחושות של עצבנות וחרדה, בעיות שינה, עייפות וחולשה, רגישות לחום, נפיחות בצוואר (בשל בלוטת תריס מוגדלת), קצב לב לא סדיר או קצב לב מהיר, עוויתות או רעד, אבדן משקל, רגישות לחום, שלשול, צורך תכוף במתן שתן, שינויים במצב הרוח, היפראקטיביות ועוד.

חשוב לדעת כי התסמינים במקרה כזה מופיעים בדרגות משתנות של חריפות וכי עשויים להתפתח תסמינים נוספים עקב יציאה של מערכות שונות בגוף מאיזון.

תהליך האבחון למקרים של היפר תיירואידיזם

אבחון מצב של פעילות יתר בבלוטת התריס יחל אצל רופא המשפחה אשר ידע לזהות שייתכן ומדובר בבעיה זו לפי תיאור המצב של המטופל או הקליניקה הרפואית. בדיקת דם תאפשר בחינת רמת ההורמונים המופרשים על ידי בלוטת התריס. עוד ניתן להיעזר בבדיקת אולטרסאונד של הבלוטה לבחינת גודלה ובדיקה ויזואלית לאיתור גידולים שהתפתחו עליה. 


סריקת יוד רדיואקטיבי היא שיטה המשמשת לצילום בלוטת התריס ומבוצעת במחלקה הגרעינית בבתי חולים. אם יש חשד לסרטן בבלוטת התריס תילקח ממנה דגימת רקמה לביופסיה.

הטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס

ישנם שלושה טיפולים המשמשים להתמודדות עם פעילות יתר של בלוטת התריס: באמצעות טיפול תרופתי ניתן לעיתים להפחית את רמת פעילות הבלוטה, תרופות גנריות המשמשות לצורך זה הן מת'ימזון או פרופיל תיואורציל, טיפול כזה ניתן מתוך הנחה שהמצב יחלוף בסופו של דבר מעצמו ולכן יש לדכא את פעילות בלוטת התריס באופן זמני. 


סוג נוסף של טיפול במצב של פעילות יתר של בלוטת התריס הוא טיפול ביוד רדיואקטיבי. בלוטת התריס קולטת יוד ולכן ניתן ליצור הרס מבוקר בתאי הבלוטה באמצעות החדרת יוד רדיואקטיבי הנקלט בתאי הבלוטה בלבד (אין השפעה על תאים אחרים בגוף). מרבית מי שמטופלים ביוד רדיואקטיבי יפתחו מצב של תת פעילות של בלוטת התריס, מצב בו ניתן לטפל תרופתית. 


טיפול כירורגי גם הוא אפשרי אולם משמש רק כמוצא אחרון או במקרים של גידול ממאיר על בלוטת התריס (סרטן בלוטת התריס). תיתכן הסרה מלאה או חלקית של הבלוטה וברוב המקרים המטופל יעבור ממצב של פעילות יתר של הבלוטה לפעילות חסר שתחייב טיפול תרופתי קבוע. 

תת פעילות של בלוטת התריס

תת פעילות של בלוטת התריס (היפו תיירואידיזם) הוא מצב בו בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמונים. מכיוון שההורמונים שמייצרת בלוטת התריס מווסתים פעולת מערכות שונות בגוף לתת פעילות של בלוטת התריס ייתכנו תסמינים שונים וביניהם עייפות, עליה במשקל ותחושת דיכאון.

בדרך כלל ניתן לטפל בהצלחה בתת פעילות של בלוטת התריס באמצעות נטילת הורמונים המחליפים את אלה שבלוטת התריס אינה מייצרת. מצבים של תת פעילות של בלוטת התריס נגרמים ממחלות כשל חיסוני שבהן מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס, מזיקה לה ופוגעת בתפקודה, או מפגיעה בבלוטה שנגרמת כתוצאה מטיפול במצב של פעילות יתר של בלוטת התריס. 

גורמים לתת פעילות של בלוטת התריס 

מצב בו מערכת החיסון תוקפת בטעות את בלוטת התריס עלול לגרום לפגיעה בבלוטה עד כדי תת פעילות של בלוטת התריס. מחלה אוטואימונית בשם "מחלת השימוטו" היא אחת הנפוצות מבין המחלות האוטואימוניות הגורמות לתת פעילות של בלוטת התריס. ידוע שישנה נטייה גנטית לחלות במחלה זו וכן גובר הסיכוי ללקות בה אצל מי שסובלים מבעיות אוטואימוניות אחרות כגון סכרת מסוג אחד.

תת פעילות של בלוטת התריס עשויה להיגרם כתוצאה מטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס, כך למשל כתוצאה מהליך כירורגי להסרת חלק מן הבלוטה או כתוצאה מטיפול ביוד רדיואקטיבי שגרם להרס חלק מתאי בלוטת התריס. 
 

התסמינים של היפו תיירואידיזם 

תסמינים רבים של תת פעילות של בלוטת התריס זהים לאלו של בעיות רפואיות אחרות כך שהאבחון עשוי להיות מורכב. בדרך כלל תסמינים כאלה מתפתחים לאיטם כך שייתכן ויחלוף זמן רב עד שמסתבר שישנה בעיה. תסמינים נפוצים לתת פעילות של בלוטת התריס כוללים עייפות, רגישות לקור, עליה במשקל, עצירות, תחושת דיכאון, תנועה איטית, כאבי שרירים, חולשה, עור יבש, תחושת נימול בכפות הידיים, מחזור חודשי בלתי סדיר אצל נשים ועוד.

חשוב לציין כי הפרעה קלה בתפקוד בלוטת התריס עשויה לגרום לסימפטומים קלים בלבד אשר יהיו קשים לאבחון. 


אבחון תת פעילות של בלוטת התריס

כמו במצב של פעילות יתר של בלוטת התריס כך גם ככל שמדובר בתת פעילות של בלוטת התריס, האבחון יתחיל אצל רופא המשפחה אשר ידע לזהות שייתכן ומדובר בבעיה זו לפי התיאור הקליני והתסמינים שמתאר המטופל. בהמשך תבוצענה בדיקות דם במטרה לזהות את רמת ההורמונים שבלוטת התריס אמונה על ייצורם. 


בדיקת נוגדנים לבלוטת התריס משמשת לאבחון מצב בו מערכת החיסון תוקפת בטעות את בלוטת התריס. נוגדנים לבלוטת התריס מתפתחים כאשר מערכת החיסון תוקפת בטעות רכיבים של בלוטת התריס או את חלבוני הבלוטה. תגובה אוטואימונית זו, בה מערכת החיסון פוגעת בטעות ברקמות בגוף, עלולה לגרום לדלקת כרונית של בלוטת התריס, נזק מצטבר לרקמות הבלוטה, להפרעות בתפקוד הבלוטה וגם לתת פעילות, ברמה כזו או אחרת, של בלוטת התריס.

באמצעות בדיקת דם ניתן לזהות נוכחותם של נוגדנים לבלוטת התריס ולמדוד את רמתם בדם. חשוב מאוד לאבחן את הגורם לליקוי בתפקוד של בלוטת התריס כדי לתכנן נכון את מהלך הטיפול. 
 

איך מטפלים בהיפו תיירואידיזם?

הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס הוא טיפול תרופתי, שכולל בדרך כלל נטילת הורמון בשם תירוקסין בכדורים באופן קבוע. עד שנת 2012 כדורי התירוקסין היחידים שהיו זמינים בישראל היו מסוג אלטרוקסין. לפני מספר שנים הוחלף היצרן ושינוי בהרכב הכימי של חומרים נלווים בכדורי האלטרוקסין גרם אצל חלק מן המטופלים לשיבושים באיזון ההורמונאלי ולתופעות לוואי.

כיום זמינים למטופלים כנגד תת פעילות של בלוטת התריס מספר סוגים של כדורי הורמון תירוקסין וניתן להתאים לכל מטופל את הכדור המוצלח ביותר עבורו. עם תחילת הטיפול כנגד תת פעילות של בלוטת התריס יבוצעו בדיקות דם תכופות באופן סדיר כדי לקבוע את המינון המתאים להשגת רמת הורמון תירוקסין בריאה בדם.

לאחר שנמצא המינון האופטימאלי ניתן להסתפק בבדיקת דם אחת לשנה כדי לוודא שרמת ההורמון נותרת תקינה לאורך זמן. במקרים קלים של תת פעילות של בלוטת התריס, מקרים הגורמים לסימפטומים קלים בלבד, ניתן להסתפק במעקב ובדיקת דם אחת לכמה חודשים כדי לוודא שהמצב אינו מחמיר ואין צורך להתחיל טיפול תרופתי. 


בטיפול תרופתי כנגד תת פעילות של בלוטת התריס חשוב מאוד ליטול את התרופה בזמן קבוע בכל יום. בנוסף ייתכנו השפעות של תוספי מזון ותרופות אחרות על יעילות ספיגת ההורמון בגוף ולכן חשוב ליטול את התרופה על בטן ריקה ולהימנע מלאכול במשך 30 דקות לאחר נטילת התרופה. הטיפול התרופתי כנגד תת פעילות של בלוטת התריס יימשך על פי רוב למשך שארית החיים. 
 

מחלת השימוטו

מחלת השימוטו קרויה על שם החוקר היפני האקארו השימוטו אשר גילה אותה. מדובר במצב בו מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס ולכן מחלת השימוטו היא מחלה אוטואימונית. התקיפה הבלתי פוסקת של נוגדני מערכת החיסון גורמת למצב של דלקת כרונית בבלוטת התריס ולתת פעילות שלה. למעשה, מחלת השימוטו היא הגורם הנפוץ ביותר לתת פעילות של בלוטת התריס, היא תוקפת בעיקר נשים בגיל המעבר אולם היא מתגלה לעיתים גם אצל גברים, נשים וילדים בכל גיל.


 

 

הגורמים למחלת השימוטו

הגורמים למחלת השימוטו אינם ידועים ואי אפשר להצביע על גורמי סיכון המגבירים את הסיכוי ללקות בה. לכן, אין דבר שניתן לעשות כדי למנוע את הופעת המחלה. ידוע על נטייה גנטית ללקות במחלת השימוטו ולכן הסיכוי ללקות במחלה גבוה יותר אצל מי שבמשפחתם הקרובה ישנם מי שלקו בה. נשים נוטות יותר ללקות במחלת השימוטו מאשר גברים.


התסמינים של מחלת השימוטו

באופן טיפוסי מחלת השימוטו מחמירה לאיטה ולכן התסמינים צפויים להיות קלים תחילה ועשויים להחמיר ברבות הזמן ככל שתת הפעילות של בלוטת התריס גוברת. על התסמינים האופייניים למחלת השימוטו ניתן למנות עייפות ותנועה איטית, רגישות לקור, עצירות, עור יבש וחיוור, פנים נפוחות, נשירת שיער, לשון נפוחה, עליה במשקל, כאבי בשרירים, מפרקים נוקשים, חולשה כללית, תחושת דיכאון, אי סדרים במחזור החודשי אצל נשים ועוד. 
 

אבחון מחלת השימוטו

אבחון מחלת השימוטו יבוצע באופן דומה לאבחון תת פעילות של בלוטת התריס ויתחיל בחשד לקיום הבעיה המתעורר אצל רופא המשפחה בשל התסמינים שמתאר המטופל אשר מצביעים על מצב של תת פעילות של בלוטת התריס. בהמשך יבוצעו בדיקות דם למדידת רמת הורמוני בלוטת התריס וזיהוי מצב של חוסר בהם. בנוסף תבוצע בדיקת נוגדני בלוטת התריס בדם, לזיהוי נוגדנים שמערכת החיסון מפתחת בטעות ואשר תוקפים את בלוטת התריס וגורמים למצב של דלקת כרונית בה ותת פעילות שלה. 
 

איך מטפלים במחלת השימוטו?

הטיפול במחלת השימוטו הוא טיפול תרופתי, מי שלוקים במחלה זו יצטרכו ליטול כדור המספק לגוף את ההורמונים שבלוטת התירס אינה מייצרת מספיק מהם. גם כאן, מדובר בעיקר בהורמון התירוקסין. הטיפול יינתן למשך שארית החיים ובתחילת הדרך יהיה צורך בבדיקות דם תכופות כדי לקבוע את המינון המתאים, בהמשך ניתן יהיה להסתפק בבדיקת דם אחת לשנה כדי לוודא שאין צורך לבצע שינויים במינון. טיפול תרופתי כנגד מחלת השימוטו הוא יעיל מאוד ובדרך כלל מביא לשיפור משמעותי והיעלמות התסמינים בתוך זמן קצר.
 

סרטן בלוטת התריס

סרטן בלוטת התריס הוא מצב בו גידול ממאיר (סרטני) מתפתח על בלוטת התריס עצמה, זאת להבדיל ממצב בו מתפתחים גידולים שפירים על בלוטת התריס. גידולים שפירים אינם שולחים גרורות למקומות נוספים בגוף בעוד שגידול ממאיר, אם אינו מוסר בהקדם, ישלח גרורות ויגרום למחלת סרטן מפושטת וקשה הרבה יותר לטיפול.

כ - 95% מן הגידולים בבלוטת התריס אינם ממאירים ואחוז גדול מאוד מן הגידולים הממאירים בבלוטת התריס מתנהגים באופן לא אגרסיבי כך שניתן ברוב המקרים ניתן לטפל בהם בהצלחה באמצעות הליך כירורגי להסרת הגידול. ישנם כמה סוגים של גידולים סרטניים על בלוטת התריס, רוב המקרים הם של גידול פפילרי (Papillary Carcunoma). סוגים נוספים של גידולים סרטניים שכיחים בבלוטת התריס הם גידול פוליקולרי, גידול מדולרי וגידול אנפלסטי. 


סרטן בלוטת התריס מופיע יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, בדרך כלל אינו מופיע לפני גיל 30 אולם ישנם מקרים של המחלה גם אצל ילדים. 
בישראל מתגלים כ - 1000 מקרים חדשים של סרטן בלוטת התריס מדי שנה, מדובר בסוג הסרטן החמישי בשכיחותו בקרב נשים. 
 

הגורמים לסרטן בלוטת התריס
 

מלבד חשיפה לקרינה לא ידוע על גורמים המגבירים את הסיכון ללקות בסרטן של בלוטת התריס. ידוע על נטייה גנטית לחלות במחלה כך שהסיכוי ללקות בה גבוה יותר אצל מי שבמשפחתם הקרובה ישנם מי שכבר חלו בה. 
 

תסמינים של גידול ממאיר בבלוטת התריס

מכיוון שבלוטת התריס שוכנת באזור הקדמי של מורד הצוואר גידול סרטני עליה עשוי להיראות כנפיחות וכן תיתכן השפעה על האופן בו קולנו נשמע. בנוסף, הגידול על בלוטת התריס עשוי לגרום לקושי בבליעה או לכאבים. לעיתים סרטן בלוטת הריס אינו גורם לתסמינים כלשהם והוא מתגלה במקרה במהלך בדיקת דימות המבוצעת מסיבה אחרת. 
 

כיצד מאבחנים גידול ממאיר בבלוטת התריס?

אבחון סרטן בלוטת התריס יתחיל בבדיקה רפואית גופנית במישוש. מיקום בלוטת התריס מאפשר לרופא להרגיש אם קיימת נפיחות שלה או שיש עליה בליטות או גבשושים. בהמשך יבוצעו בדיקות דם ובדיקות הדמיה. לעיתים מתגלה סרטן בבלוטת התריס במקרה במהלך בדיקת הדמיה המבוצעת מסיבה אחרת. בסופו של דבר מבוצעת ביופסיה באמצעות נטילת דגימה באמצעות מחט תחת הנחיית אולטרסאונד. 

הטיפול בסרטן של בלוטת התריס

הטיפול בסרטן של בלוטת התריס הוא כירורגי. טיפול נוסף הוא באמצעות יוד רדיואקטיבי הנספג ברקמות בלוטת התריס וגורם להרס התאים הסרטניים בה אולם על פי רוב אין מנוס מביצוע ניתוח להסרת אונה אחת של בלוטת התריס או הסרת הבלוטה כולה. בגידולים ממוינים היטב, גידולים בעלי תכונות הדומות לתאים תקינים של בלוטת התריס (גידולים פפילריים ופוליקולריים), הפרוגנוזה לאחר טיפול בסרטן בלוטת התריס היא בדרך כלל טובה מאוד והסיכוי להיות בריא 20 שנים לאחר הטיפול היא כ - 90% (אצל מטופלים צעירים הסיכוי מגיע לכדי 97%).

סרטן בלוטת התריס מסוג מדולרי הוא קשה יותר לטיפול ובדרך כלל נדרשת מלבד כריתת בלוטת התריס גם כריתת בלוטת הלימפה בצוואר, הפרוגנוזה במקרים כאלה היא 85% לאחר חלוף חמש שנים מן הטיפול. סרטן אנפלסטי בבלוטת התריס הוא נדיר אולם הינו אלים מאוד, הטיפול הניתן מטרתו לשמור על נתיב אוויר פתוח ותוחלת החיים כחמש שנים מרגע גילוי המחלה עומדת על כ - 7% בלבד. 


לאחר טיפול כירורגי בסרטן בלוטת התריס והסרת אונה אחת מן הבלוטה או הסרת הבלוטה כולה המטופל יפתח מצב של תת פעילות של בלוטת התריס. מצב זה מצריך טיפול תרופתי קבוע של נטילת תרופות המשלימות אל מחזור הדם את ההורמונים שבלוטת התירס אמורה הייתה לייצר. טיפול תרופתי כזה הינו קבוע למשך שארית החיים. 

יש לכם שאלות נוספות אודות פרוצדורות בבלוטת התריס? 
להתייעצות עם מומחה ללא התחייבות השאירו פרטים ונחזור אליכם במהירות 

 

*המאמר הרפואי מבוסס בחלקו על המקורות רפואיים מוסמכים:
https://www.tasmc.org.il/Articles/ENT/Pages/Thyroid.aspx
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/thyroid-cancer/symptoms-causes/syc-20354161
- https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/hashimotos-disease/symptoms-causes/syc-20351855
- https://www.nhs.uk/conditions/underactive-thyroid-hypothyroidism/treatment/
- https://www.nhs.uk/conditions/overactive-thyroid-hyperthyroidism/
- https://www.cts.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%A1
- https://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/thyroid_gland.aspx
- https://www.testing.com/tests/thyroid-antibodies/