קשירת טחורים - מתי כדאי לשקול את ההליך ואיך הוא מתבצע?

טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים

כאמור, טחורים (Hemorrhoids) הם מבנים אנטומיים דמויי כרית הממוקמים באזור פי הטבעת והם מכילים כלי דם ורקמת חיבור. טחורים מהווים חלק תקין של אזור פי הטבעת ותפקידם לסייע באיטום פי הטבעת ובהפרדת נוזלים, מוצקים וגזים. ישנם טחורים הממוקמים באזור בתוך הגוף, ממש מתחת לשריר פי הטבעת, אלה הם טחורים פנימיים, וישנם טחורים הנמצאים מחוץ לפי הטבעת, אלו הם טחורים חיצוניים. כל עוד הטחורים בריאים ותקינים אנו איננו חשים בהם, התסמינים מופיעים כאשר כלי דם בטחורים הופכים גדושים והטחורים מתרחבים ולעיתים גם "צונחים" (כך למשל טחור פנימי יכול לצנוח אל מחוץ לפי הטבעת). קשירת טחורים מתאימה רק לטיפול בטחורים פנימיים.

טחורים חיצוניים עטופים ברקמת העור של פי הטבעת שהיא עבה יחסית ועשירה בתאי עצב, לכן קשירת טחורים אינה מתאימה לטיפול בטחורים חיצוניים. טחורים חיצוניים מדממים פחות והם כואבים יותר.
טחורים פנימיים מכוסים רק ברירית המעי הגס, שכבה דקה כמעט נטולת תאי עצב. טחורים פנימיים כואבים פחות אך נוטים לדמם יותר. קשירת טחורים מתאימה לטיפול בטחורים פנימיים היות וניתן לבצע את הקשירה ללא כאב בזכות העובדה שמדובר באזור עני בתאי עצב.

סימפטומים של בעיות בטחורים יכולים להיות דם טרי על הצואה, על נייר הטואלט או מטפטף מפי הטבעת אל תוך האסלה בעת מתן צואה. סימפטומים נוספים עשויים להיות כאב, חוסר נוחות באזור פי הטבעת, גירוד באזור זה, בליטות באזור פי הטבעת (העשויות להיות כואבות למגע), דליפת צואה (בשל אבדן איטום הרמטי של פי הטבעת) ועוד.

גורמים לבעיות טחורים

מקובל לחשוב שבעיות טחורים נוצרות כתוצאה מהתקפי עצירות וצורך לשבת זמן ממושך על האסלה ולהתאמץ כדי לתת צואה. אמנם, עצירות יכולה לגרום לטחורים להפוך טחורים לגדושי דם ואף לעורר כאבים מקומיים, אבל עצירות אינה הגורם היחיד לטחורים. נשים בהריון סובלות לא פעם מטחורים, זאת בשל העלייה בנפח הדם, היחלשות השרירים ולחץ על הווריד הנבוב התחתון בעת שכיבה על הגב.

גורמים נוספים לבעיות טחורים עשויים להיות לחץ דם גבוה בווריד המנקז את הטחורים (ווריד הכבד הפורטלי), מצב העשוי להיות תוצאה של צירוזיס, מחלת כבד הנגרמת מסיבות שונות כולל סוגים מסוימים של צהבת וצריכה מוגזמת של אלכוהול (אלכוהוליזם), פעילות גופנית מאומצת, מצב של מתח נפשי (סטרס), אי ספיקת לב משמעותית (הגורם לבעיה בניקוז דם מן הטחורים), חוסר בפעילות גופנית מספקת (אי הזרמת דם נמרצת לכל חלקי הגוף מגדיל את הסיכון לבעיות שונות כולל טחורים), כל מאמץ המגדיל את הלחץ התוך בטני (הקאה או שיעול למשל), עודף משקל (אנשים בעלי עודף משקל סובלים יותר מטחורים), תורשה וגיל. כל אלה גם הם גורמי סיכון להתפתחות בעיות בטחורים עד כדי צורך בקשירת טחורים.

ארבע דרגות חומרה של טחורים פנימיים

בעיות בטחורים הפנימיים מחולקות לארבע דרגות חומרה: בדרגת החומרה הראשונה מדובר בטחורים פנימיים תפוחים אך שאינם בולטים אל מחוץ לפי הטבעת. טחורים פנימיים מדרגת חומרה שנייה הם כאלה היוצאים החוצה מפי הטבעת כאשר מופעל עליהם לחץ (למשל בעת מתן צואה) אך חוזרים פנימה מעצמם ברגע שהלחץ פוסק. טחורים פנימיים מדרגת חומרה שלישית הם כאלה היוצאים כאשר מופעל עליהם לחץ אולם אינם חוזרים מעצמם ויש לדחוף אותם פנימה כדי להשיבם למקומם. טחורים פנימיים מדרגת חומרה רביעית הם כאלה הבולטים דרך קבע אל מחוץ לפי הטבעת ולא ניתן לדחוף אותם למקומם באזור הפנימי.

לפני טיפול קשירת טחורים

ניתן לעשות רבות כדי למנוע בעיות טחורים ולפתור בעיות כאלה במידה וכבר התפתחו. במידה והבעיה היא תוצאה של יציאות קשות יש לנקות באמצעים לריכוך היציאות כך למשל שינוי הרגלי התזונה ושימוש במיני תרופות טבעיות כגון שתיית מיץ שזיפים, אכילת יוגורט, אכילת כף סובין בבוקר, שתייה מרובה של מים, בליעת שמן פרפין או שמן זית ועוד. כדאי לדעת שטחורים כשלעצמם אינם מהווים סכנה בריאותית אולם אין להניח שהם בהכרח הסיבה לדימום מפי הטבעת וחשוב לפנות לאבחון כדי לוודא שאכן מדובר בטחורים ולא במחלות כגון קרוהן או קוליטיס. גם סרטן המעי הגס יכול לגרום לדימום מפי הטבעת. לכן, אין להתעלם מסימפטומים של טחורים, יש לפנות לאבחון ובמידת הצורך לקבל טיפול בדמות קשירת טחורים, במקרה של טחורים פנימיים, או טיפולים אחרים בטחורים (צריבה בלייזר למשל).

קשירת טחורים באמצעות גומיות

קשירת טחורים מבוצעת באמצעות גומיות המונחות על בסיס הטחור, לוחצות בחוזקה על אזור זה ומונעות מעבר של דם אל הטחור. באנגלית מכונה הליך קשירת טחורים Rubber Band Ligation for Hemorrhoids (קשירת טחורים באמצעות גומייה).

קשירת טחורים בגומייה היא הליך בו קושרים את הטחור בבסיסו באמצעות גומיות, ומנתקים את זרימת הדם לטחור. טיפול זה מיועד לטחורים פנימיים בלבד. כדי לבצע הליך זה, הרופא מחדיר מכשיר צפייה לפי הטבעת (מכשיר המכונה אנדוסקופ או פרוקטוסקופ – אנדוסקופ המיועד להחדרה אל פי הטבעת). תוך שהוא צופה במתרחש באמצעות האנדוסקופ הרופא אוחז בטחור באמצעות מכשור נוסף ומניח גומייה סביב בסיס הטחור. בתוך כמה ימים, הטחור שאינו מקבל עוד אספקת דם, מתכווץ ותוך כשבוע נושר. במקום הטחור תיווצר צלקת, שתחזיק את הוורידים הסמוכים כך שהם לא יבלטו לתוך התעלה האנאלית.

קשירת טחורים מבוצע במרפאה או בחדר ניתוח. אם ההליך נעשה במרפאה הוא יבוצע ללא הרדמה והמטופל יישאל אם הגומיות מרגישות הדוקות מדי. אם הרצועות כואבות מאוד, ניתן להזריק חומרים מאלחשים לאזור הטחורים הקשורים כדי להקהות את התחושה בהם.

לאחר ההליך, תיתכן תחושת כאב או מלאות בבטן התחתונה. הטיפול מוגבל ל-1 עד 2 טחורים בכל פעם כאשר הוא מבוצע במרפאה אולם ניתן לטפל במספר רב יותר של טחורים בהליך אחד, תחת הרדמה כללית בחדר ניתוח. כאשר יש צורך לקשור מספר רב יחסית של טחורים פנימיים, אזורים נוספים עשויים להיות מטופלים במרווחים של 4 עד 6 שבועות.

אחרי הליך קשירת טחורים

מטופלים שונים מגיבים בצורות שונות להליך קשירת טחורים: חלקם מסוגלים לחזור לפעילות רגילה (אך נמנעים מהרמת משאות כבדים) כמעט מיד, אחרים עשויים להזדקק ל - 2 עד 3 ימי מנוחה במיטה.

כאב עשוי להופיע 24 עד 48 שעות לאחר קשירת הגומייה. אפשר להשתמש במשככי כאבים כמו פרצטמול (לדוגמה, Tylenol) ולשבת בגיגית רדודה של מים חמימים (אמבט ישיבה) במשך 15 דקות בכל פעם כדי להקל על אי הנוחות. כדי להפחית את הסיכון לדימום, יש להימנע מנטילת אספירין ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות אחרות (NSAIDs) במשך 4 עד 5 ימים לפני ואחרי קשירת טחורים בגומייה. דימום עלול להתרחש 7 עד 10 ימים לאחר הניתוח, כאשר הטחור נופל. הדימום בדרך כלל קל ונפסק מעצמו.רופאים ממליצים לקחת מרככי צואה המכילים סיבים ולשתות יותר נוזלים כדי להבטיח יציאות רכות וחלקות במהלך הימים שלאחר קשירת טחורים. מאמץ בעת מתן צואה יכול לגרום לבעיות בטחורים לחזור.

קשירת טחורים בגומייה היא הטיפול הנפוץ ביותר לטחורים פנימיים. אם עדיין יש תסמינים של בעיות טחורים לאחר שלושה או ארבעה טיפולי קשירת טחורים ניתן לשקול הסרת טחורים בהליך כירורגי (ניתוח להסרת טחורים). לא ניתן להשתמש בשיטת קשירת טחורים אם אין מספיק רקמה למשוך אל תוך הגומייה, הליך קשירת טחורים כמעט אף פעם אינו מתאים לטחורים פנימיים מדרגת חומרה רביעית (טחורים פנימיים הבולטים החוצה מפי הטבעת ולא ניתן לדחוף אותם פנימה למקומם) בטחורים כאלה יש לטפל בניתוח.

סיכונים ותופעות לוואי לקשירת טחורים

קשירת טחורים הוא הליך הנחשב בטוח ותופעות לוואי הן נדירות. עם זאת במקרים חריגים ייתכנו כאבים עזים שאינם מגיבים לתרופות לשיכוך כאבים, זאת בשל הנחת הגומיות במיקום קרוב מדי לאזור בתעלה האנאלית המכיל תאי עצב. תופעות לוואי נוספות עשויות להיות דימום מפי הטבעת, אצירת שתן (חוסר יכולת להעביר שתן) וזיהום באזור פי הטבעת.

קשירת טחורים בגומי נחשב לטיפול הלא-ניתוחי היעיל ביותר לטחורים פנימיים. מכיוון שטיפול זה יכול להיות כואב, ייתכן שחלק מהאנשים לא יבחרו בו. למרות שטיפול אחר עשוי להיות פחות כואב, ייתכן שהוא יעבוד פחות טוב וייתכן שיהיה צורך לחזור על טיפול פחות יעיל עבור טחורים חוזרים.

הסרה כירורגית של טחורים (כריתת טחורים) עשויה לספק תוצאות טובות יותר לטווח ארוך מאשר הליכי קיבוע כגון קשירת טחורים בגומייה, אולם ניתוח מסוג זה דורש זמני החלמה ארוכים יותר והוא בעל סיכון גדול יותר לסיבוכים.