טחורים

מהם טחורים ומה גורם להם?

כשאנו אומרים טחורים (Hemorrhoids) אנו מתכוונים למגוון בעיות העלולות להתפתח ואשר קיימות אצל כולנו באזור הקצה התחתון של המעי הגס ובפי הטבעת. מגוון גורמים עלולים לגרום לכך שכלי דם בטחורים יהפכו גדושים יתר על המידה. כך למשל מי שנוהגים לשבת זמן ממושך על אסלת בית השימוש מגדילים את הסיכוי לטחורים, כך גם אצל מי שסובלים מלחץ דם גבוה, משלשול תכוף, מעצירות ועוד.

מצב של גודש יתר בכלי דם עלול לגרום לסימפטומים לא נעימים כגון דימום מפי הטבעת בעת מתן צואה, נפיחות סביב פי הטבעת, כאבים ועוד. סימפטומים דומים לאלה של טחורים עשויים להופיע גם במקרים של פיסורה, פיסטולה, דלקת באזור פי הטבעת ועוד. חשוב מאוד לפנות לפרוקטולוג שיוכל לקבוע באיזו מן הפתולוגיות מדובר, ואילו טיפולים יהיו יעילים על פי מאפייני המקרה.

מה ההבדל בין טחורים לפיסורה?

בעוד טחורים נובעים מגודש בכלי הדם, במקרה של פיסורה, הגורמת לתסמינים דומים, מדובר בקרע, סדק או פצע ברקמה הרירית שסביב פי הטבעת. פיסורה נגרמת על פי רוב מעצירות חריפה, כאשר הצואה הופכת נוקשה ופוצעת את פי הטבעת בדרכה החוצה מן הגוף. מכיוון שישנם, בין היתר, גם גורמים המשותפים לטחורים ופיסורה קורה ששתי הבעיות מופיעות במקביל. באופן דומה יש גם טיפולים המתאימים לטחורים ולפיסורה, כל עוד מדובר במקרים קלים.

חשוב להבין שלמרות הדמיון בסימפטומים ולמרות שהגורמים לשתי התופעות עשויים להיות זהים טחורים ופיסורה הם שתי פתולוגיות שונות לחלוטין. שתי התופעות אינן מסוכנות אך הן גורמות לסבל רב. ההערכה היא שבכל רגע נתון בין 20% ל-40% מן האוכלוסייה סובלים מטחורים או מפיסורה ובשל הדמיון בתסמינים לעיתים קשה להשיג אבחון מדויק. בדיקה אצל פרוקטולוג היא הדרך לקבוע אם מדובר בטחורים או פיסורה. פיסורה היא סדק או פצע בתעלת פי הטבעת אשר אינו נרפא. טחורים לעומת זאת הם כינוי להתרחבות של כלי דם דקים הנמצאים באיברים דמויי כריות, איברים ששמם הוא טחורים, הנמצאים אצל כל אחת ואחד מאתנו באזור פי הטבעת, מן הצד הפנימי והחיצוני שלו.

גם טחורים וגם פיסורה עשויים להיגרם מיציאות קשות. במקרה של טחורים היציאה הקשה גורמת לנו לשבת זמן רב בשירותים ולהפעיל כוח, באמצעות שרירי הבטן, על אזור פי הטבעת. הפעלת העומס למשך זמן ממושך גורמת לכלי דם בטחורים (אותן כריות הנמצאות באזור פי הטבעת) להתמלא יתר על המידה בדם ולהפוך תפוחים, גדושים ונוחים להתפקע ולזלוג. מרגע זה עשויות להתחיל מגוון בעיות כגון כאב בעת מתן צואה, קושי לשבת, תחושת אי נוחות באזור פי הטבעת ופנים הישבן, בליטה החוצה מפי הטבעת של חלק מן הטחורים הגדושים בדם, דימום בעת מתן צואה, הפרשה מפי הטבעת ועוד.

במקרה של פיסורה לעומת זאת, הנזק נגרם לא בשל הישיבה הממושכת בשירותים והעומס המופעל על אזור פי הטבעת אלא פשוט בגלל פציעה של פי הטבעת על ידי גלל קשה העובר דרכה. פי הטבעת הוא אזור בו פצעים נרפאים לאיטם, מה גם שאם היציאות ממשיכות להיות קשות כל מתן צואה גורם לפתיחה מחודשת של הפצע או הסדק באזור וכך נמנעת החלמתו. הסימפטומים של פיסורה עשויים להיות דומים לאלה של טחורים, לא תהייה בליטה אל מחוץ לפי הטבעת אולם תיתכן נפיחות באזור, הדימום יהיה בעת מתן צואה, בדרך כלל לא תהיה הפרשה מפי הטבעת שלא בעת מתן צואה כפי שקורה לעיתים במקרה של טחורים.

אבחון טחורים - מהם התסמינים?

טחורים גורמים למגוון תסמינים כתלות במיקומם ודרגת החריפות שלהם. טחורים פנימיים בדרך כלל קשה יותר לאבחן, גם מפני שהתסמינים עדינים יותר – וגם מפני שקשה לראות או לחוש בהם, אלא בבדיקה אנוסקופית.

התסמינים שיעלו את האפשרות כי מדובר בטחורים הם, מן הקל אל הכבד:

• תחושת גרד מקומית בפי הטבעת
• נפיחות מסביב לפי הטבעת
• כאב בזמן מתן צואה, ברמות משתנות – החל מכאב קל ועד כאב חריף שאינו חולף לאחר היציאה
• דימום – בטחורים פנימיים לעיתים דימום קל בניגוב, בטחורים חיצוניים חריפים ניתן לזהות כמות גדולה של דם טרי באסלה
• אי נוחות מקומית, עד כדי קושי לשבת בשל הכאב באזור הרקטום
• התפתחות דלקת מקומית

טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים

אותן כריות עמוסות כלי דם המכונות טחורים נמצאות הן באזור החיצוני של פי הטבעת (גלויות לעין) והן באזור התחתון של המעי הגס (הרקטום). הטחורים הגלויים לעין מכונים טחורים חיצוניים. טחורים חיצוניים נוצרים סביב פי הטבעת, הם גלויים לעין ונראים כבליטה מסביב לסוגר. טחורים כאלה גורמים לאי נוחות וגרד, ללא טיפול עלולים להפוך דלקתיים ולגרום לתסמינים קשים יותר כגון קושי לשבת, כאבים בעת מתן צואה ודימום.

טחורים פנימיים הם כאלה הנוצרים בתוך הרקטום, כך שלא ניתן לראותם במבט על פי הטבעת מבחוץ. טחורים פנימיים ניתן לראות ולאבחן רק בבדיקת אנדוסקופיה המתבצעת באמצעות אנדוסקופ (צינור קשיח המכיל מצלמה זעירה ומאפשר צפייה בחלק הפנימי של הרקטום והאזור התחתון של המעי הגס).

לעיתים קורה שכלי דם גדושים במצב של טחורים פנימיים "צונחים" אל מחוץ לפי הטבעת. במצב כזה הטחורים עדיין נחשבים פנימיים למרות שניתן להבחין בכלי הדם שצנחו, זאת משום שהתערבות כירורגית לטיפול בטחורים כאלה יבוצע באזור פנימי, האזור התחתון של המעי הגס.

לפני ששוקלים ניתוח טחורים - שיטות להקלה וטיפול עצמאי

אחד המפתחות לטיפול יעיל בטחורים, הוא מהירות האבחון ותחילת הטיפול, מרגע הופעת התסמינים. זאת, בשל נטיית הבעיה להחריף באופן חד ומהיר. מי שנוקטים פעולה מיד עם הופעת התסמינים הראשונים עשויים במקרים רבים להביא להקלה משמעותית, למנוע החמרה ולעיתים קרובות אף להביא לניקוז טבעי של גודש מכלי הדם ללא התערבות כירורגית.

כאשר מתעורר חשד לטחורים מומלץ לשנות את הרגלי התזונה ומתן הצואה. תפריט עתיר סיבים תזונתיים, שתיה מרובה של מים וצריכת מזונות קלים לעיכול יסייעו להשגת יציאות רכות. מתן צואה ללא מאמץ וישיבה קצרה על האסלה עשויים להביא לשיפור מהיר למדי במצב. לעיתים ניתן להיעזר במשחות ובנרות רקטליים המפחיתים מן הכאב ומסייעים להשיג יציאות קלות.

טכניקות שונות להתערבות כירורגית בטחורים:

כאשר בעיית הטחורים הופכת חמורה עד כדי כך שכבר לא ניתן להתמודד עימה ללא התערבות כירורגית ישנן טכניקות שונות להסרת האזור בו כלי הדם הגדושים.

• בטיפול בטחורים בחשמל, או אלקטרו-תרפיה, נעשה שימוש בזרם חשמלי נמוך כדי לטפל במגוון בעיות. טיפול בחשמל עשוי לאפשר כיווץ ושיתוק כלי דם גדושים בטחורים הפנימיים או החיצוניים. בהמשך, הטחורים מתנוונים ונושרים באופן טבעי וכך נחסך הצורך בהתערבות כירורגית נרחבת.
• בקשירת טחורים מונחת גומייה אלסטית קטנה והדוקה על בסיס האזור הגדוש בדם. גם בשיטה זו הפסקת זרימת הדם אל האזור הבעייתי מביא להתנוונות ונשירה טבעית.
• הטרשת טחורים היא שיטה לחסימת ורידים באמצעות הזרקת תמיסה הגורמת לדפנות הווריד להתעבות. בהטרשת טחורים נחסמים הוורידים המובילים דם אל האזור הגדוש. גם בשיטה זו החסימה גורמת להתנוונות ונשירה טבעית של האזור הבעייתי.
• צריבת כלי דם היא שיטה לחסימת כלי דם תוך שימוש בלייזר המאפשר חימום עז ומדוייק של אזור בגודל זעיר. צריבת כלי דם המובילים אל טחורים גדושים יחסום את זרימת הדם אליהם ויגרום להם לנשור בתוך ימים ספורים.
• הקפאת כלי דם או רקמות מכונה Cryosurgery. בהקפאת טחורים נעשה שימוש בגז או נוזל בטמפרטורה נמוכה מאוד כדי להקפיא את האזור בו כלי דם גדושים ולהביא לנשירתו.

ישנן שיטות כירורגיות נוספות לטיפול בטחורים כגון קשירת טחורים תוך סיוע במכשיר דופלר (לאיתור מקור זרימת הדם אל כלי הדם הגדושים), ניתוח להסרת טחורים, ניתוח להסרת קריש דם שנוצר בטחורים ועוד.

איפה ניתן לעבור ניתוח להסרת טחורים?

ניתוחי כריתת טחורים מבוצעים בכל בתי החולים הציבוריים, מכונים רפואיים, מרפאות ובתי חולים פרטיים, כמו גם בקליניקות של פרוקטולוגים בהם קיים חדר ניתוח המשמש בעיקר להליך כירורגי של הסרת טחורים.

איך בוחרים מרכז רפואי ורופא מומחה לניתוח טחורים?

כמו שנכון לגבי כל הליך כירורגי מומלץ, אם ניתן, לנצל אפשרות לבחור היכן לעבור את הניתוח ומי יהיה הרופא המנתח. למכונים וקליניקות המתמחים בניתוחי הסרת טחורים עשויה להיות עדיפות, ישנן גם מחלקות בבתי חולים פרטיים וציבוריים להן מונטין בתחום הכירורגיה הפרוקטולוגית. ככל שהדבר נוגע לרופא המנתח יש לוודא שמדובר במומחה לפרוקטולוגיה הידוע כבעל ניסיון רב בביצוע הליך כירורגי להסרת טחורים.

מהלך ניתוח להסרת טחורים

לאחר ביצוע החוקן מועבר המנותח לחדר ניתוח המאוייש ברופא מנתח, עוזר מנתח, רופא מרדים וצוות אחיות. המטופל מורדם והניתוח עצמו, הליך פשוט למדי, נמשך בדרך כלל כחצי שעה עד שעה בלבד. לאחר הניתוח, ובשל העובדה שהוא מבוצע בהרדמה כללית, נהוג להשאיר את המנותח בהשגחה למשך 24 שעות. בימים שלאחר הניתוח אוכלים מזון רך, מרבים בשתייה ונוטלים משככי כאבים לפי הצורך.

בדרך כלל נדרש בין שבוע לשבועיים עד להחלמה מלאה מן הניתוח. מומלץ להרבות באמבטיות חמימות, במיוחד לאחר מתן צואה. יש להימנע ממאמץ פיזי עד להחלמה מלאה.
לאחר ניתוח להסרת טחורים תהיה שהייה בת כשעתיים בחדר התאוששות ואז יועבר המנותח למחלקה להמשך אשפוז. במידה ויהיו כאבים יינתנו תרופות שיכוך כאבים על פי הצורך. במשך מספר שעות לאחר ניתוח להסרת טחורים ייתכנו תופעות כגון טשטוש, בחילה והקאה, כל זאת כתגובה לחומרי ההרדמה.

לאחר הניתוח מותר יהיה לאכול רק מזון רך, הכול בהתאם להוראות הצוות הרפואי. אין לרדת מן המיטה ביום של הניתוח. ביום שלמחרת הניתוח ניתן לרדת מן המיטה וגם להתקלח. בדרך כלל משתחררים הביתה כ-24 שעות לאחר ניתוח טחורים.  בעת השחרור מקבלים מכתב ובו הנחיות להמשך הטיפול ודברים שיש להקפיד עליהם בימים הקרובים. 

בדרך כלל יינתן זימון לביקור במרפאה כשבוע לאחר ניתוח טחורים לשם ביקורת. לאחר הימים הראשונים בהם מומלץ לאכול רק מזונות רכים, בדרך כלל אין מגבלות לתזונה לאחר ניתוח טחורים. מומלץ לאכול הרבה פירות וירקות ולהרבות בשתייה. במקרים של עצירות לאחר ניתוח טחורים חשוב להשתמש בתרופות מרככות צואה לפי הנחיות הרופא הפרוקטולוג המטפל (למשל, כף אחת ליום של שמן פרפין).

טיפול בפצע שנותר לאחר הסרת הטחורים הוא חשוב מאוד. יש לבצע מספר שטיפות ביום במים וסבון, במיוחד לאחר מתן צואה. מומלץ לנגב את האזור מדי פעם במטלית לחה נטולת אלכוהול, חשוב להימנע מניגוב בנייר (ניגוב בנייר מייבש את האזור ועלול גם לגרום לגירוי ולשריטות). את ההפרשות מן הפצע ניתן לספוג באמצעות חבישה בפדים יבשים. חשוב להימנע ממריחת משחות כלשהן על האזור המנותח. דימום קל מן האזור הוא תופעה שכיחה בימים שלאחר ניתוח טחורים אולם אם הדימום מתחזק יש לפנות ללא דיחוי אל הרופא המטפל וכך גם אם יש נפיחות ההולכת וגוברת, מלווה בכאבים. תופעות מעין אלה עלולות להעיד על התפתחות זיהום.

אי נוחות וכאבים עמומים ייתכנו במשך חודש לאחר ניתוח טחורים. אין לחזור לעסוק בפעילות גופנית מאומצת ויש להימנע משחייה בים או בבריכה ומהרמת משאות כבדים עד לריפוי מלא. במקרה של כאבים ניתן להיעזר במשככי כאבים רגילים שניתן לרכוש ללא מרשם, כגון אופטלגין ואקמול.