דם בצואה, המכונה גם דימום רקטלי, מתייחס לכמה מצבים: הופעת דם באסלה לאחר יציאה – במקרה זה המים נראים כאילו נצבעו אדום; אבחון דם על נייר הטואלט בניגוב, וכן דם המאובחן בצואה עצמה. גווני הדימום נעים מאדום חזק עד חום כהה או שחור. תופעה זו היא בדרך כלל תסמין של מצב רפואי דוגמת מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן או קוליטיס לסוגיה (כיבית, זיהומית או איסכמית), פיסורה אנאלית, כיבים, כלי דם בלתי תקינים בדופן המעיים, פוליפים במעי הגס, סרטן המעי הגס וכן טחורים.
נסיבות של דם בצואה עקב טחורים נחשבות למקרה קל לטיפול, ועל פי רוב הדימום אינו נמשך זמן רב. מנגד, דימום מאזור פי הטבעת עשוי לעיתים להעיד על מצב בריאותי מסכן חיים, כמו סרטן המעי הגס.
בכל מקרה של הופעת דימום בצואה, יש לעקוב אחר הדימום, משכו, תכיפותו ומידת חומרתו. כאשר הדימום מתארך וכרוך באובדן כמויות דם משמעותיות, יש לפנות לרופא המטפל לצורך בדיקה והתאמת טיפול.
הגורמים לדם בצואה
דם בצואה עשוי להגיע ממערכת העיכול העליונה לרבות התריסריון, הקיבה ולפעמים הוושט, או שמקורו במערכת העיכול התחתונה, בכלל זה פי הטבעת, הרקטום והמעי הגס.
גוון הדם בצואה תלוי בעיקר באזור שבו הדימום ממוקם במערכת העיכול. ככל שאזור הדימום קרוב יותר לפי הטבעת, הדם יהיה בגוון אדום בוהק יותר. לכן, דימום מהרקטום, מפי הטבעת ומחלקו התחתון של המעי הגס נוטה לצבע אדום חזק, ולעומת זאת דימום שמקורו בחלקים הראשונים של המעי הגס – המעי הגס הימני או הרוחבי – מתאפיין בדרך כלל בגוון אדום כהה או חום. בדימום ממערכת העיכול העליונה, צבע הצואה יהיה חום או שחור.
דימום שמקורו בתריסריון או בקיבה מתאפיין לעיתים קרובות בצבע שחור ובריח רע. הסיבה לכך היא שבעת שהותו בקיבה, הדם נחשף לחומצה, או שהדימום שוהה במעי הדק זמן ממושך. ייתכנו מצבים שבהם מעבר הדם דרך המעי הגס הוא איטי, לחיידקי המעי יש די זמן לצבוע את הדם ככימיקלים שחורים, ואז גם דימום מהמעי הגס ייראה בצבע שחור.
במקרים נדירים, דימום רב מהמעי הדק, מהמעי הגס הימני, או מכיבים בתריסריון או בקיבה עשוי לגרום למעבר מהיר של הדם דרך מערכת העיכול, אז לחיידקים אין די זמן להפוך את הדם לכהה יותר או שחור. עקב כך יופיע דימום רקטלי בגוון אדום בוהק.
דם בצואה עקב טחורים
טחורים (Hemorrhoids) הם כלי דם המצויים אצל כולנו בחלק האחרון של המעי הגס ובפי הטבעת, ומסייעים לנו ברגיל לשלוט על היציאות. רק כאשר רקמתם של הטחורים מתרחבת, והם נחשפים לצואה העוברת באזור זה, מתחילים הטחורים לגרום לבעיות דוגמת גרד, צריבה או דימום, ומצריכים טיפול.
טחורים נחלקים לשני סוגים:
- טחורים חיצוניים – מופיעים באזור החיצוני של פי הטבעת, ומכוסים בעור. על פי רוב טחורים אלה אינם כואבים. אולם כאשר נוצר קריש דם בתוך הטחור, הוא מלווה בגוש כואב באזור פי הטבעת. דימום עשוי להופיע במקרה שבו העור שעל הטחורים נפרץ.
- טחורים פנימיים – ממוקמים בתוך פי הטבעת, על דופן התעלה האנאלית. מתאפיינים בהופעת דימום שאינו מלווה בכאב, וכן בבליטות במהלך יציאה. שעה שטחורים פנימיים מתבלטים מחוץ לפי הטבעת, הם עשויים לגרום לכאב עז. התסמין הנפוץ ביותר של טחורים מסוג זה הוא דם טרי בעל גוון בהיר בעת ניגוב, במי האסלה או בצואה.
פרט לכך, במקרים שבהם בעת התרוקנות מְאַמְּצִים את המעיים יותר מהרגיל, או כאשר מנקים את אזור פי הטבעת יתר על המידה, עשוי להיגרם גירוי, גירוד או דימום.
דימום מטחורים, חיצוניים או פנימיים, הוא לרוב קל, ואינו גורם לירידה בלץ הדם או לאנמיה. אך כאשר הטחורים נמשכים תקופה ממושכת ומלווים בדימום בלתי פוסק, הסובל מכך עשוי לפתח אנמיה עקב חוסר ברזל שנגרם בשל הדימום המסיבי. במקרים שבהם הדימום משמעותי ומלווה בסחרחורות, חולשה או עייפות, בפרט בקרב מי שנוטלים תרופות לדילול דם, הדימום עשוי לסכן חיים, ויש לפנות למיון בית החולים בהקדם.
לסובלים מטחורים מוצעים מגוון טיפולים מקומיים דוגמת משחות אלחוש, ובמקרים חמורים יותר מבוצע הליך כירורגי של קשירת טחורים, או הסרתם בניתוח.
קביעת תור אונליין בקלות ובמהירות
רק עוד כמה פרטים וסיימנו, אל תשכחו להביא את ההפנייה מרופא המשפחה שלכם וכרטיס מגנטי
