קוליטיס כיבית - המדריך עם כל המידע הרפואי והמעודכן
קוליטיס כיבית (באנגלית Ulcerative Colitis) היא מחלה דלקתית כרונית ברירית המעי הגס. בקוליטיס כיבית הדלקת מתפתחת בדופן הפנימית המצפה את חלל המעי, זאת בניגוד למחלת קרוהן בה הדלקת יכולה להתפתח בכל שכבות דופן המעי, מן הרירית הפנימית ועד לקרום החיצוני. הדלקת בקוליטיס כיבית יכולה להיות בכל המעי הגס או רק בחלקו, הרקטום, עם זאת, תמיד יהיה מודלק.
התסמינים העיקריים של קוליטיס כיבית הם שלשול חוזר ונשנה (העשוי לכלול דם, ריר או הפרשה מוגלתית), כאבי בטן וצורך לתת צואה לעיתים תכופות. קוליטיס כיבית היא מחלה בעלת תקופות של התלקחות ונסיגה, כאשר תסמינים נוספים עשויים להופיע בעת התקף והם כוללים תופעות כגון מפרקים נפוחים וכואבים (כמו במקרה של דלקת מפרקים שגרונית), פצעים בפה, אזורים אדומים ונפוחים בעור, עיניים אדומות ומגורות ועוד.
לפניכם סקירה מקיפה אודות קוליטיס כיבית ובה נפרט על הגורמים למחלה, כיצד היא מאובחנת, איך מטפלים בה, על החיים עם קוליטיס כיבית ועוד.
בהמשך המאמר תקראו על:
למה בחרנו ברופאים האלו? 
מהי קוליטיס כיבית?
קוליטיס כיבית הוא מצב כרוני (ארוך טווח) שבו המעי הגס והרקטום הופכים דלקתיים. המעי הגס הוא המעי הגדול אשר הרקטום שוכן בקצהו, ובו מאוחסנת צואה. כיבים קטנים יכולים להתפתח על רירית המעי הגס, ויכולים לדמם ולהפריש חומר מוגלתי.
התסמינים העיקריים של קוליטיס כיבית הם שלשולים חוזרים ונשנים (שעלולים להכיל דם, ריר או הפרשה מוגלתית), כאבי בטן וצורך לרוקן את המעיים לעתים קרובות. תסמינים אפשריים נוספים הם עייפות קיצונית, אובדן תיאבון וירידה במשקל. חומרת התסמינים משתנה, בהתאם למספר הנגעים הדלקתיים שהתפתחו באזורים שונים בפי הטבעת והמעי הגס, כמו גם דרגת החומרה של הנגעים. במקרים רבים, החולים בקוליטיס כיבית מתארים השפעות דרמאטיות על אורח החיים, כולל השפעות על אורח התזונה והדיאטה, ירידה באיכות החיים ובתקופות של התפרצות, פגיעה חריפה ביכולות ובשגרת היום.
ישנם מקרים של קוליטיס כיבית בהם לא חווים תסמינים כלל במשך שבועות או חודשים או חווים תסמינים קלים בלבד. לאחר תקופה כזו של הפוגה יכולה לבוא התפרצות במהלכה יופיעו תסמינים מטרידים. במהלך התפרצות של קוליטיס כיבית ישנם מקרים בהם יופיעו תסמינים במקומות נוספים בגוף. כך למשל ייתכנו כאבי פרקים ומפרקים נפוחים (בדומה למצב של ארטריטיס), כיבים בפה, אזורים של עור כואב, אדום ונפוח, עיניים מגורות ואדומות ועוד.
במקרים חמורים ייתכן צורך לרוקן את המעיים שש פעמים ביום ואף יותר. תסמינים נוספים עשויים לכלול קוצר נשימה, דופק מהיר או לא סדיר, טמפרטורת גוף גבוהה (חום), דם בצואה שהופך ברור יותר, ועוד. אצל רוב האנשים עם קוליטיס כיבית לא מזוהה טריגר מסוים להתפרצות, מתח נחשב גורם סיכון פוטנציאלי.
הגורמים לקוליטיס כיבית
הגורמים לקוליטיס כיבית אינם ברורים די צורכם אולם הסברה הרווחת היא שמדובר במחלה אוטו אימונית (מחלת כשל חיסוני).
מערכת החיסון היא ההגנה של הגוף מפני זיהום. מומחים רבים מאמינים כי קוליטיס כיבית הוא מצב של כשל חיסוני (כאשר מערכת החיסון תוקפת בטעות רקמה בריאה). המערכת החיסונית בדרך כלל נלחמת בזיהומים על ידי שחרור תאי דם לבנים לדם על מנת להרוס את הפתוגן הגורם לזיהום. כתוצאה מכך נוצרים נפיחות ואדמומיות (דלקת) של רקמת הגוף באזור הנגוע.
בקוליטיס כיבית, תיאוריה מובילה היא שמערכת החיסון טועה ומזהה "חיידקים ידידותיים" במעי הגס, חיידקים המסייעים לעיכול, כזיהום מזיק. מערכת החיסון תוקפת חיידקים אלה דבר המוביל לדלקת המעי הגס והרקטום.
לחילופין, חלק מהחוקרים מאמינים שזיהום ויראלי או חיידקי מפעיל את מערכת החיסון, אך מסיבה כלשהי היא לא "נכבית" לאחר שהזיהום חלף וממשיך לגרום לדלקת.סברה נוספת היא כי אין זיהום מעורב ומערכת החיסון עלולה פשוט להתחיל לפעול מעצמה. מצב העשוי לתרום להתפתחות קוליטיס כיבית הוא חוסר איזון בין חיידקים טובים ורעים בתוך המעי.
גנטיקה גם היא משחקת תפקיד בהתפתחות קוליטיס כיבית. מחקרים מצאו שאצל יותר מ-1 מכל 4 אנשים עם קוליטיס כיבית יש היסטוריה משפחתית של המצב. רמות של קוליטיס כיבית הן גם הרבה יותר גבוהות בקבוצות אתניות מסוימות, מה שמצביע על כך שגנטיקה היא גורם סיכון לחלות במחלה. חוקרים זיהו מספר גנים שנראה כי גורמים לאנשים לפתח קוליטיס כיבית. התפיסה הרווחת היא שרבים מהגנים הללו ממלאים תפקיד במערכת החיסון.
לגורמים סביבתיים השפעה על התפתחות קוליטיס כיבית. נראה שהמקום ושגרת החיים גם משפיעים על הסיכויים לפתח קוליטיס כיבית, מה שמרמז על גורמים סביבתיים חשובים. לדוגמה, קוליטיס כיבית היא נפוצה יותר באזורים עירוניים בחלקים הצפוניים של מערב אירופה ושל אמריקה. גורמים סביבתיים שונים שעשויים להיות קשורים לקוליטיס כיבית נחקרו, כולל זיהום אוויר, תרופות ודיאטות מסוימות. למרות שעד כה לא זוהו גורמים, נראה כי במדינות עם תברואה משופרת יש שיעור גבוה יותר באוכלוסייה של אנשים הסובלים מקוליטיס כיבית. עובדה זו מצביעה על כך שלחשיפה מופחתת לחיידקים עשויה להיות תרומה חשובה להתפתחות קוליטיס כיבית.
אבחון קוליטיס כיבית
תחילת תהליך אבחון של קוליטיס כיבית תכלול תשאול אצל רופא המשפחה אשר יברר פרטים רלוונטיים אודות תסמינים, מצב בריאותי כללי, אורח חיים והיסטוריה רפואית של המטופל. בשלב זה רופא המשפחה צפוי לערוך בדיקה פיזית, במהלכה יחפש תסמינים אופייניים כמו חיוורון (הנגרם על ידי אנמיה) ורגישות בבטן (הנגרמת על ידי הדלקת).
ניתן לבדוק דגימת צואה לאיתור סימני זיהום לצורך אבחנה מבדלת, שכן גסטרו אנטריטיס (זיהום בקיבה ובמעיים) עשוי להופיע עם תסמינים דומים לאלה של קוליטיס כיבית. בדיקות דם עשויות להתבצע גם על מנת לבדוק אנמיה, שהיא נפוצה במקרים של עיכול חלקי כמו במחלות מעי דלקתיות, כמו גם לבדוק אם קיימים סמני דלקת המצביעים על קיום דלקת בחלק כלשהו של הגוף.
אם רופא המשפחה חושד במחלת מעי דלקתית (Inflammatory Bowl Disease – IBD, מונח המשמש לתיאור שתי מחלות, קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן) כנראה שתינתן הפניה לביצוע בדיקות נוספות העשויות לכלול צילום רנטגן או סריקת סיטי לשלילת סיבוכים חמורים וביצוע בדיקה מפורטת של פי הטבעת והמעי הגס.
בדיקת סיגמואידוסקופיה משמשת לבחינת פי הטבעת וחלק קטן (התחתון) מן המעי הגס. ניתן לאשר אבחנה של קוליטיס כיבית על ידי בחינת רמת והיקף הדלקת במעי. בדיקה זו מבוצעת בתחילה על ידי שימוש בסיגמואידוסקופ, צינור דק וגמיש המכיל מצלמה המוכנסת לתוך פי הטבעת. סיגמואידוסקופיה יכולה לשמש גם כדי להסיר דגימה קטנה של רקמה מהמעי, כך שניתן יהיה לבדוק אותה במעבדה. הליך כזה מוכר בשם ביופסיה.
בדיקת סיגמואידוסקופיה עשויה להיות כרוכה באי נוחות ועל כן שכיח לספק למטופלים טיפול הרגעה או אפילו טשטוש טרם תחילת ביצוע הבדיקה. בדיקת סיגמואידוסקופיה אורכת בערך 15 דקות ובדרך כלל מדובר בבדיקה אמבולטורית, אינה כוללת אשפוז ללילה. בהליך זה בודקים רק את פי הטבעת והחלק התחתון של המעי הגס. אם מתוצאות הבדיקה יעלה כי הקוליטיס הכיבית השפיעה על אזור נרחב יותר מן המעי הגס, תידרש בדיקה נוספת. בדיקה זו ידועה בשם קולונוסקופיה.
בקולונוסקופיה נעשה שימוש בצינור גמיש המכיל מצלמה, הנקראת קולונוסקופ, והמאפשרת לבחון את כל המעי הגס. ניתן גם ליטול דגימת ביופסיה במהלך הבדיקה. לפני ביצוע קולונוסקופיה, המעי הגס צריך להיות ריק לחלוטין, ריקון המעי יושג על ידי תזונה מבוקרת הכוללת בעיקר נוזלים ונטילת חומרים משלשלים ביומיים שלפני ביצוע הקולונוסקופיה.
בדיקת קולונוסקופיה עלולה לגרום אי נוחות, והיא מבוצעת בדרך כלל בטשטוש או אפילו תחת הרדמה מלאה. ביחד עם זאת, גם כאן מדובר בבדיקה אמבולטורית במהלכה המטופל ישתחרר מן האשפוז מייד לכשיתאושש מחומרי הטשטוש. לצורך כך, מומלץ בחום (ולעיתים אף מוגדר כהכרחי) להגיע בליווי מי שיוכל לקחת את המטופל הביתה לאחר תום הטיפול.
טיפול במקרים קלים ובינוניים של קוליטיס כיבית
הטיפול בקוליטיס כיבית תלוי בחומרת המצב ובתדירות התפרצויות התסמינים. מטרת הטיפול היא להשרות הפוגה בתסמיני ההתלקחות ולשמור על הפוגה כזו. הטיפול בדרך כלל כרוך בנטילת סוגים שונים של תרופות אם כי לפעמים ניתוח גם הוא עשוי להיות נדרש. טיפול בקוליטיס כיבית יינתן על ידי מגוון אנשי מקצוע בתחום הבריאות כולל רופאים מומחים כגון גסטרואנטרולוג או מנתח.
האפשרות הראשונה לטיפול בקוליטיס כיבית קלה עד בינונית היא נטילת תרופות מקבוצת האמינוסליצלטים (הידועות גם כ-ASAs-5). מדובר בתרופות המסייעות להפחתת דלקת. זה בתורו מאפשר לרקמות פגומות להחלים. תרופות ממשפחת 5-ASAs עשויות לשמש כטיפול קצר מועד להתפרצויות של קוליטיס כיבית.
ניתן גם ליטול אותן לטווח ארוך, בדרך כלל למשך שארית החיים, כדי לשמור על הפוגה. ניתן לקחת 5-ASAs, דרך הפה - על ידי בליעת טבליה או כמוסה, בתור פתיל - קפסולה המוחדרת לפי הטבעת, שם היא מתמוססת או דרך חוקן – נוזל מוזרם לתוך המעי הגס. אופן נטילת 5-ASA תלוי בחומרת והיקף הדלקת.
לאחר תחילת הטיפול התרופתי באמצעות קפסולות לשימוש מקומי דרך פי הטבעת כאמור, אם הטבה בתסמינים אינה מושגת בתוך עד 4 שבועות, ייתכן שיומלץ על נטילת 5-ASA גם בצורת טבליות או כמוסות. לתרופות אלו לעיתים רחוקות יש תופעות לוואי, כמו כאבי ראש, בחילות, כאבי בטן, פריחה ולעתים נדירות שלשולים.
קורטיקוסטרואידים, כגון פרדניזולון, הם סוג חזק יותר של תרופה המשמשת להפחתת דלקת. ניתן להשתמש בהם עם או במקום 5-ASAs לטיפול בהתפרצות של קוליטיס כיבית אם 5-ASAs לבדם אינם יעילים.
כמו 5-ASAs, סטרואידים יכולים להינתן דרך הפה, או באמצעות נרות או חוקן. אבל בניגוד ל - 5-ASAs, קורטיקוסטרואידים אינם משמשים כטיפול ארוך טווח לשמירה על הפוגה מכיוון שהם עלולים לגרום לתופעות לוואי חמורות, כגון היחלשות העצמות (אוסטאופורוזיס) וכתמים עכורים בעדשת העין (קטרקט), בשימוש לאורך זמן רב.
תופעות הלוואי של שימוש בסטרואידים לטווח קצר יכולות לכלול אקנה, עלייה במשקל, תיאבון מוגבר, שינויים במצב הרוח (כגון עצבנות רבה יותר), קשיי שינה (נדודי שינה) ועוד.
תרופות מדכאות חיסוניות, כגון טקרולימוס ואזתיופרין, הן תרופות המפחיתות את פעילות מערכת החיסון. הן ניתנות בדרך כלל כטבליות לטיפול בהתפרצויות קלות או מתונות של קוליטיס כיבית, או לשמור על הפוגה אם התסמינים לא הגיבו לתרופות אחרות.
תרופות מדכאות חיסוניות יכולות להיות יעילות מאוד בטיפול בקוליטיס כיבית, אך לרוב לוקח להן זמן מה להתחיל לעבוד (בדרך כלל בין חודשיים ל-3 חודשים).
התרופות המפחיתות מיעילות הפעילות של מערכת החיסון מגבירות את הפגיעות של מטופלים לזיהומים אחרים, לכן חשוב לדווח לרופא המשפחה על כל סימני זיהום, כגון חום גבוה או תסמיני מחלה. התרופות עלולות גם להשפיע על הפחתה בקצב הייצור של תאי הדם האדומים, מה שעלול לגרום לנטייה לאנמיה. תידרשנה בדיקות דם סדירות כדי לעקוב אחר רמות תאי הדם ולוודא שלא מתפתחות בעיות אחרות.
טיפול בהתפרצות חמורה של קוליטיס כיבית
בעוד שבדרך כלל ניתן לטפל בהתפרצויות קלות או מתונות של קוליטיס כיבית בבית, יש לטפל במקרים חמורים יותר בבית החולים כדי למזער את הסיכון להתייבשות ולסיבוכים שעלולים להיות קטלניים, כגון קרע במעי הגס. הטיפול בבית החולים יכלול פרוטוקול תרופתי כמו גם בעת הצורך עירוי נוזלים לווריד למניעת התייבשות. התרופות יהיו בדרך כלל סוג של קורטיקוסטרואידים או תרופות מדכאות חיסון מהמשפחות אינפליקסימאב או ציקלוספורין.
ציקלוספורין (Ciclosporin) פועל באותו אופן כמו תרופות מדכאות חיסון אחרות (על ידי הפחתת פעילות מערכת החיסון). עם זאת, מדובר בתרופה חזקה יותר מהתרופות המשמשות לטיפול במקרים קלים יותר של קוליטיס כיבית. תרופה זו משיגה השפעה בתוך פרק זמן קצר יותר ביחס לתרופות מדכאות פעילות מערכת החיסון הניתנות לטיפול במסגרת הביתי (בדרך כלל ניתן לראות השפעת התרופה כבר תוך מספר ימים).
Ciclosporin ניתן באיטיות באמצעות טפטוף אל ווריד בזרוע (עירוי) והטיפול יימשך בדרך כלל כשבעה ימים. תופעות הלוואי של ציקלוספורין תוך ורידי עלולות לכלול רעד בלתי נשלט של חלק מהגוף, צמיחת שיער עודפת, עייפות קיצונית, נפיחות בחניכיים, בחילות והקאות, שלשול ועוד. ציקלוספורין עלול במקרים נדירים לגרום לבעיות חמורות יותר, כגון לחץ דם גבוה ותפקוד כליות וכבד מופחתים, ועל כן המופלים בתרופה נמצאים במעקב רפואי שוטף לאיתור מוקדם של סימנים להשפעות כאלה של הטיפול.
תרופות ביולוגיות הן תרופות המפחיתות את הדלקת של המעי על ידי מיקוד לחלבונים שבהם המערכת החיסונית משתמשת כדי לעורר דלקת, התרופות חוסמות את הקולטנים הללו ומפחיתות דלקת. הן עשויות לשמש לטיפול במבוגרים עם קוליטיס כיבית בינונית עד חריפה אם אפשרויות אחרות אינן מתאימות או משיגות שיפור.
תרופות ביולוגיות מסוימות עשויות לשמש גם לטיפול בילדים או צעירים בגילאי 6 עד 17 עם קוליטיס כיבית חריפה. תרופות ביולוגיות ניתנות בבית החולים כעירוי באמצעות טפטוף אל ווריד בזרוע כל 4 עד 12 שבועות, או כזריקה כל 1 עד 4 שבועות. הטיפול ניתן למשך 12 חודשים אלא אם התרופה אינה פועלת היטב.
תרופות ביולוגיות משפיעות על יעילות הפעילות של מערכת החיסון ועלולות להגביר את הסיכון לחלות בזיהומים. מומלץ לשוחח עם רופא המשפחה בכל מקרה של תסמיני זיהום, כגון שיעול, חום גבוה או כאב גרון.
ניתוח לטיפול בקוליטיס כיבית
במקרים של התפרצויות תכופות של קוליטיס כיבית שיש להן השפעה משמעותית על איכות החיים, או במקרים של התפרצות חמורה במיוחד של קוליטיס כיבית שאינה מגיבה לתרופות, ניתוח עשוי להיות האלטרנטיבה היעילה ביותר לטיפול.
ניתוח לקוליטיס כיבית כולל הסרה לצמיתות של חלקים מהמעי הגס (קולקטומיה). לאחר הסרת המעי הגס, המעי הדק ישמש להעברת מוצרי פסולת מהגוף במקום המעי הגס. ניתן להשיג זאת על ידי יצירת אילאוסטומיה - כאשר המעי הדק מופנה אל מחוץ לחור שנוצר בבטן (מעל הפתח הזה מניחים שקיות מיוחדות לאיסוף חומרי פסולת) או על ידי יצירת כיס ileoanal (הידוע גם בשם J-pouch) - שבו חלק מהמעי הדק משמש ליצירת כיס פנימי שמחובר לאחר מכן לפי הטבעת, ומאפשר לתת צואה כרגיל.
כיום, שכיח יותר להשתמש בפתרון הכיס על פני אילאוסטומיה מכיוון שמדובר בפתרון נוח יותר למטופלים בה לא נדרשת שקית חיצונית לאיסוף מוצרי פסולת. עם הסרת המעי הגס, יפוגו לחלוטין ההתפרצויות של קוליטיס כיבית אולם חשוב לקחת בחשבון את הסיכונים של הניתוח ואת ההשפעה של ביצוע אילאוסטומיה קבועה או כיס איליאונאלי.
החיים עם קוליטיס כיבית
החיים עם קוליטיס כיבית עשויים להיות מורכבים בעת התפרצות והחולים בקוליטיס מנסים למצוא את אורח החיים, הדיאטה והשיגרה שיאפשרו להרחיק את התלקחויות המחלה לפרקי זמן ארוכים ככל שניתן. שינויים בתזונה יכולים לעזור לשלוט במצב: כדאי לאכול ארוחות קטנות - אכילת 5 או 6 ארוחות קטנות ביום, במקום 3 ארוחות עיקריות, עשויה לסייע בשליטה על התסמינים; מומלץ לשתות הרבה נוזלים – קוליטיס כיבית לצד שלשולים גורמת לעלייה במקרי ההתייבשות עקב אי שמירה על מאזן נוזלים בריא.
מים הם המקור הטוב ביותר לנוזלים, וחשוב להימנע או להפחית צריכה של קפאין ואלכוהול, שכן אלה נחשבים חומרים בעלי השפעה שלילית על מצב של שלשול כמו גם משתנים. כדאי גם להימנע משתייה משקאות מוגזים שעלולים לגרום לגזים. כדאי להעדיף ארוחות ביתיות ולצרוך את הכמות המינימאלית של מזונות מעובדים, חטיפים, כימיקלים, צבעי מאכל וחומרים משמרים, בדרך כלל חולי קוליטיס כיבית יעדיפו להימנע ממזונות חריפים.
חשוב להיוועץ באיש מקצוע בנוגע לתוספי מזון שיבטיחו שעל אף עיכול חלקי לעיתים, הגוף מקבל את כל הויטמינים והמינרלים הנדרשים לו.
תודה! בקשתך נקלטה בהצלחה
קביעת תור אונליין בקלות ובמהירות
רק עוד כמה פרטים וסיימנו, אל תשכחו להביא את ההפנייה מרופא המשפחה שלכם וכרטיס מגנטי
