טיפול באוסטאופורוזיס

מהי אוסטיאופורוזיס? על בריחת סידן והתדלדלות העצם

שמה של המחלה מעיד על מהותה, המילה "אוסטאו" פירושה "עצם" ו-"פורוזיס" פירושה "מחוררת". עצמות גופנו גדלות, מתחזקות ומוסיפות מסה עד הגיענו לשנות העשרים המאוחרות שלנו. למרות שאנו נוטים לחשוב על עצמות בוגרות כעל משהו קשיח ובלתי משתנה חשוב להבין שגם רקמת העצם מורכבת מתאים חיים ולכן גם בעצמות מתחולל כל העת תהליך התחדשות במהלכו מתים תאים זקנים ונוצרים חדשים תחתם.

כאשר קצב ההתחדשות איטי מקצב אבדן התאים חלה התדלדלות במסת העצם. תופעה זו נפוצה יותר ככל שאנו מתבגרים. התדלדלות מסת העצם אופיינית מאוד אצל נשים החל מגיל המעבר. בדרך כלל קצב אבדן מסת עצם נע בין 1% ל- 4% בשנה, מובן שככל שחולפות השנים צפיפות העצם קטנה משמעותית וכך גדל הסיכוי לשברים.

הסיבה שאוסטיאופורוזיס מוכרת גם בשם "בריחת סידן" היא שמחסור בסידן פוגע מאוד במבנה העצם. מי שאינו צורך די סידן או שהסידן אינו נספג כהלכה בגופו, נמצא בקבוצת סיכון ללקות באוסטיאופורוזיס.

מסת העצם עשויה להיות שונה מאוד מאדם לאדם. זו הסיבה שישנם מי שגופם נוטה לצוף בקלות במים ולעומתם מי ששוקעים אפילו כשהם שואפים אוויר מלוא הראות. בדרך כלל השלד שלנו מגיע לשיא התפתחותו בסביבות גיל 25, בתקופה זו בחיינו מסת העצם שלנו נמצאת בשיאה. ככל שאנו מתבגרים, ובהתקיים גורמי סיכון שונים עליהם נפרט בהמשך, צפיפות העצם עלולה לרדת ועימה עמידותה של העצם בפני עומס, זעזועים וחבטות.

מכיוון שלכל אחד צפיפות עצם המאפיינת אותו קשה לקבוע דרגת צפיפות שמעידה על מצב בעייתי. בדיקות צפיפות עצם היא המדד המקובל להערכת מצב עצמות השלד אך כדי לקבוע רמת סיכון ללקות בשבר אוסטיאופורוטי יש לשכלל גורמי סיכון. ההמלצה היא שנשים וגברים מגיל 60 ומעלה יעברו בדיקת צפיפות עצם אחת לחמש שנים.

בדיקה כל שנתיים מומלצת עבור נשים מגיל 50 ומעלה שכבר לקו בשבר אוסטיאופורוטי, ידוע שיש להן נטיה גנטית ללקות במחלה, משקל גופן נמוך (BMI קטן מ-19), הן נוטלות תרופות המעכבות פירוק העצם או חולות במחלה הידועה כתורמת להתדלדלות מסת העצם. ישנם מצבים בהם נדרשות בדיקות תכופות יותר, לנשים ולגברים, לצורך מעקב אחר צפיפות העצם.

מכיוון שהתדלדלות מסת העצם אופיינית לגילאים מתקדמים, כל אישה מגיל 50 ומעלה וכל גבר מגיל 60 ומעלה נמצאים בקבוצת סיכון ללקות באוסטיאופורוזיס (מגיל 70 ומעלה אצל כמחצית מן האוכלוסיה קיימת התדלדלות מסת עצם ברמה כזו או אחרת).

בין גורמי הסיכון הנוספים לאוסטיאופורוזיס ניתן למנות: נטייה גנטית, מגדר - ירידה ברמת ההורמון הנשי אסטרוגן שאופיינית לנשים מגיל המעבר גורמת להפחתת קצב התחדשות התאים בעצם, משקל גוף נמוך (אנשים בעלי מבנה גוף קטן או מי שהינם רזים במיוחד, נמצאים בקבוצת סיכון ללקות באוסטיאופורוזיס), מיעוט פעילות גופנית, עישון, צריכה מגזמת של אלכוהול, תזונה לא מאוזנת (בעיקר אספקה בלתי מספקת של סידן, או אי צריכת ויטמינים המסייעים לקליטת הסידן בגוף) ועוד.

ההנחה הרווחת היא שנשים נוטות ללקות באוסטיאופורוזיס יותר מגברים, חשוב להבין שאלה הם אכן פני הדברים בגילאים שבין 50 ל-60. לערך. אצל נשים עליה בקצב אובדן מסת עצם אפיינית לגיל הבלות (גיל המעבר,הגיל בוא מפסיקה אישה לקבל ווסת).

נשים המודעות לכך שהן נמצאות בקבוצת סיכון ונוקטות צעדים לעכב בריחת סידן והתדלדלות מסת עצם יכולות למנוע התפתחות אוסטיאופורוזיס כך שמצבן הופך דומה לזה שאצל גברים הנכנסים לקבוצת סיכון מוגברת החל מגיל 60. יוצא איפה שגם גברים עשויים לסבול משבר אוסטיאופורטי אלא שהסיכון גובר בגיל מאוחר מאצל נשים.

חשוב לדעת שניתן לעשות רבות כדי לעכב התדלדלות מסת העצם והתפתחות מחלת אוסטיאופורוזיס. בדיקות תקופתיות של מסת העצם, שגרה בריאה של פעילות גופנית ותזונה מאוזנת, הימנעות מעישון וצריכה מוגזמת של משקאות בעלי תכולת אלכוהול גבוהה, נטילת תרופות ותוספים כנגד בריחת סידן מן העצמות, כל אלה ועוד בכוחם לעכב ירידה במסת העצם ואף להביא לכך שעצמות השלד תישארנה חזקות דיין גם בגילאים מתקדמים מאוד.

במידה ומאובחן קצב התדלדלות מדאיג במסת העצם (או שכבר הופיע שבר אוסטיאופורוטי) מומלץ להתחיל טיפול תרופתי למניעת בריחת סידן. ניתן ליטול תרופות ממשפחת הביספוספונטים, המאיטות את תהליכי פירוק העצם ומגבירים קצב ההתחדשות של רקמות עצם. מי שסובלים מתופעות לוואי בעקבות נטילת תרופות כאלה יכולים לקבל תרופה בעירוי חד שנתי.

משפחת תרופות נוספת המסייעת לעכב תהליכי התדלדלות עצם מכונה תרופות SERM הפועלות להחליף את האסטרוגן שירידת רמתו בגוף פגעה בתהליכי בניית העצם. לאחרונה הופיעו תרופות נוספות לטיפול באוסטיאופורוזיס, כזו הניתנת בזריקה פעמיים בכל שנה, אחרת בדמות אבקה שניתן למהול במים ומגבירה ייצור מינרל המחכה את פעולת הסידן בגוף ועוד.

ישנם שברים הנחשבים אופיניים למצב של התדלדלות מסת עצם. מלבד הטיפול בשבר עצמו, העשוי לכלול חבישה, קיבוע ואף התערבות כירורגית במידת הצורך, חשוב להמשיך את המהלך ולנקוט באמצעים שבכוחם להפחית את הסיכוי לשבר אוסטיאופורוטי נוסף. בין היתר ניתן לערוך שינויים באורח החיים, לצרוך מזונות עשירים בסידן, ליטול תוספים המגבירים ספיגת סידן בגוף ולעיתים גם תרופות המעכבות תהליכי התדלדלות מסת עצם.

עוד חשוב עבור מי שסבלו משבר אוסטיאופורוטי להקפיד על מעקב אחר צפיפות העצם ולהימנע מפעילות היוצרת עומס חריג על העצמות, בעיקר בשורש כף היד, בכף היד עצמה, חוליות עמוד השדרה ועצמות האגן (חבטה באזור האגן אצל מי שסובלים מאוסטיאופרוזיס עלולה לגרום לשבר שההחלמה ממנו ארוכה ומורכבת).