אנמיה

מהי אנמיה?

אנמיה ("חוסר בדם" בלטינית), מוגדרת כמספר נמוך של כדוריות דם אדומות. חשוב להבין שאנמיה אינה מחלה אלה תסמין (או כמה תסמינים, כתלות בסוג האנמיה) המתלווה למגוון גדול של מצבים רפואיים.
בבדיקת דם שגרתית נאמר שקיים מצב אנמי אם רמת ההמוגלובין או ההמטוקריט (שיעור כדוריות הדם האדומות בנוזל הדם) הנמדדת היא נמוכה מהרף המינימאלי שנקבע.

המוגלובין הוא החלבון הנותן לדם את צבעו האדום, תפקידו להעביר חמצן מן הריאות אל הרקמות בגוף ולהשיב מהן מולקולות של דו תחמוצת הפחמן שנוצרות ברקמות בעת השימוש בחמצן. הדם מיוצר במח העצם והוא מכיל כדוריות דם לבנות, טסיות וכדוריות דם אדומות. אנמיה היא מצב של ירידה ברמת ההמוגלובין בדם או ירידה במספר כדוריות הדם האדומות בדם. בשני המקרים התוצאה היא אספקה לוקה בחסר של חמצן לרקמות השונות בגוף. במצב תקין כדוריות הדם האדומות נושאות לפחות 12 גרם המוגלובין לדציליטר אצל נשים ו-13.5 גרם לדציליטר אצל גברים, רמה נמוכה מזו מוגדרת כאנמיה.

המוגלובין הוא החלבון העיקרי בתאי הדם האדומים שלנו. הוא נושא חמצן ומעביר אותו לכל קצוות הגוף. אצל מי שסובלים מאנמיה רמת ההמוגלובין תהיה נמוכה. אם רמת ההמוגלובין נמוכה מספיק ייתכן שרקמות או איברים שונים לא יקבלו מספיק חמצן. תסמינים של אנמיה - כמו עייפות או קוצר נשימה – מתרחשים במצב של אנמיה בשל אותו חוסר באספקת חמצן לתאי הגוף. ההערכה היא שכ-6% מן האוכלוסייה סובלים מאנמיה ברמה כזו או אחרת. נשים, ילדים קטנים ואנשים עם מחלות כרוניות נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות באנמיה.

סוגים שונים של אנמיה

ישנם מאות סוגים שונים של אנמיה אולם ניתן לחלק את הסוגים השונים לשלוש קבוצות: אנמיה שנגרמת כתוצאה מאבדן דם, אנמיה הנגרמת מייצור בלתי מספק של כדוריות דם אדומות ואנמיה הנגרמת כתוצאה מהרס בקצב מהיר של כדוריות דם אדומות.

במצבים של אנמיה הנגרמת כתוצאה מאבדן דם האבדן יכול להיות איטי ופרוש על פני תקופת זמן ארוכה (עד כדי כך שהוא בלתי מורגש עד שהוא מתחיל לגרום לאנמיה). כך למשל במצבים של דימום במערכת העיכול, בשל כיבים, טחורים, דלקת בקיבה או סרטן. דימום יכול להיות גם תוצאה של טראומה או ניתוח. גם ווסת כבדה אצל נשים יכול לגרום לאנמיה. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (Non Steroid Anti Inflammatory Drugs – NSAIDs), דוגמת אספירין או איבופרופן, עלולות לגרום לכיבים ולדלקות קיבה, למצב של דימום פנימי איטי היכול לגרום, בסופו של דבר, לאנמיה.

באנמיה הנגרמת על ידי ייצור מופחת או פגום של תאי דם אדומים ייתכן שהגוף לא מייצר מספיק כדוריות דם אדומות במוח העצם או שכדוריות הדם האדומות המיוצרות אינן פועלות כמו שצריך. פגם בתפקוד כדוריות הדם האדומות יכול לנבוע מייצור לא תקין שלהן או ממחסור בוויטמינים או מינרלים שאינו מאפשר לגוף לייצר כדוריות דם אדומות תקינות. מצבים שונים עשויים לגרום לאנמיה מסוג זה (ייצור מופחת או פגום של כדוריות דם אדומות) וביניהם בעיות מח עצם ותאי גזע, אנמיה מחוסר ברזל, אנמיה חרמשית, אנמיה מחוסר ויטמין (במיוחד B12 או חומצה פולית).

אנמיה שמקורה בבעיות במח העצם

כשלים וחוסר איזון במח עצם ובתאי גזע עלולים למנוע מהגוף לייצר רמה מספקת של תאי דם אדומים. חלק מתאי הגזע במח שנמצא במרכז העצמות שלנו יתפתחו לתאי דם אדומים. אם אין מספיק תאי גזע, אם הם לא פועלים כראוי, או אם הם מוחלפים בתאים אחרים כגון תאים סרטניים, עלולה להתפתח אנמיה. אנמיה הנגרמת על ידי בעיות מח עצם או תאי גזע כוללת אנמיה אפלסטית המתרחשת כאשר אין מספיק תאי גזע או שאין כלל תאים כאלה. אנמיה אפלסטית עלולה להתרחש מסיבות גנטיות או בגלל שמח העצם נפגע מתרופות, הקרנות, כימותרפיה או זיהום. מחלות ממאירות אחרות המשפיעות בדרך כלל על מח העצם כוללות מיאלומה נפוצה או לוקמיה. לפעמים, אין סיבה ברורה לאנמיה אפלסטית.

אנמיה כתוצאה מהרעלת עופרת

עופרת רעילה למח העצם שלנו וגורמת לייצור מופחת של תאי דם אדומים ולפיכך לאנמיה. הרעלת עופרת יכולה להתרחש כאשר מבוגרים באים במגע עם עופרת בעבודה, למשל, או אם ילדים אוכלים שבבי צבע המכיל עופרת. ניתן לקבל הרעלת עופרת גם אם האוכל שלנו בא במגע עם סוגים מסוימים של כלי חרס שאינם מזוגגים כראוי.

תלסמיה

תלסמיה היא מחלה גנטית במח העצם הגורמת לבעיה ביצירת המוגלובין (ארבע שרשראות אינן נוצרות כהלכה). כתוצאה מן המחלה הגוף מייצר תאי דם אדומים קטנים מידי - אם כי לעיתים מיוצרים די כדוריות דם אדומות כדי שמי שסובלים מתלסמיה יהיו אסימפטומטיים, במקרים אחרים תלסמיה תגרום לאנמיה חמורה. כאמור, מדובר במחלה גנטית הנפוצה בעיקר בקרב אנשים ממוצא ים תיכוני, אפריקאי, מזרח תיכוני ומדרום מזרח אסיה. המצב יכול לנוע בין קל לסכנת חיים, הצורה החמורה ביותר של תלסמיה נקראת אנמיה של קולי.

אנמיה ומחסור בברזל

אנמיה יכולה להתרחש בגלל מחסור בברזל. מח העצם זקוק לברזל כדי לייצר המוגלובין. אנמיה מחוסר ברזל יכולה להיגרם בשל דיאטה ללא מספיק ברזל, כל זאת במיוחד אצל תינוקות, ילדים, בני נוער, טבעונים וצמחונים. תרופות מסוימות, מזונות ומשקאות המכילים קפאין, מצבים של מערכת העיכול כגון מחלת קרוהן ומחלות מעי דלקתיות אחרות, או מקרים שבהם הוסר חלק מהקיבה או המעי הדק, תרומת דם לעיתים קרובות יתר על המידה, אימון סיבולת, הריון והנקה תוך ניצול מאגר הברזל בגוף, הווסת החודשית אצל נשים - כל אלה עלולים לגרום למחסור בברזל ולאנמיה. סיבה שכיחה נוספת היא דימום איטי כרוני, בדרך כלל ממקור במערכת העיכול.

אנמיה חרמשית

אנמיה חרמשית היא מחלה גנטית הפוגעת, בארה"ב, בעיקר באפרו-אמריקנים ובאמריקנים היספנים והיא נדירה בישראל. תאי הדם האדומים, שהם בדרך כלל עגולים, הופכים לתאים בצורת סהר עקב בעיה גנטית. אנמיה נוצרת כאשר תאי הדם האדומים מתפרקים במהירות, כך שהחמצן לא מגיע לאיברים בצורה תקינה. תאי הדם האדומים בצורת סהר עלולים גם להיתקע בכלי דם זעירים ולגרום לכאב. חלק מן הטיפול באנמיה חרמשית נועד למנוע את הכאבים הכרוכים בהיתקעות כזו של כדוריות דם אדומות חרמשיות בכלי דם.

אנמיה הנגרמת בשל חוסר בוויטמינים

אנמיה מחוסר בויטמינים עלולה להתרחש כאשר התזונה היומית לא מכילה כמות מספקת, בעיקר מהויטמינים B12 ו-9B, שהוא סוג מסויים של חומצה פולית. גוף האדם זקוק לשני ויטמינים אלה על מנת ליצור כדוריות דם אדומות. סוג זה של אנמיה יכול להיגרם על ידי מחסור בתזונה, כך למשל באכילה של מעט בשר או בהימנעות מאכילת מוצרים מן החי, ייתכן שהתזונה אינה מכילה כמות מספקת של ויטמין B12. חומצה פולית מצויה בעיקר בירקות, ובישול יתר שלהם או צריכת כמות קטנה מידי של ירקות עלולה להוביל לחוסר של חומצה פולית.

אנמיה מגלובלסטית (סוג של אנמיה מקרוציטית הנגרמת כאשר התא אינו מספיק לייצר DNA מהר מספיק ואינו מתחלק, כך שנוצרות כדוריות דם אדומות גדולות מן הרגיל ונוצרות פחות מהן) עלולה להתפתח כאשר כמות ה-12B או החומצה הפולית בתזונה (או מתוספים) אינה מספקת. גורמים נוספים למחסור בוויטמין כוללים שימוש בתרופות מסוימות, צריכה מופרזת של אלכוהול וסוגים מסוימים של מחלות מעיים הפוגמות בכושר ספיגת הוויטמינים מן המזון לגוף.

אנמיה הקשורה למצבים רפואיים כרוניים

אנמיה הקשורה למצבים כרוניים אחרים מתרחשת בדרך כלל במצב של חוסר כרוני בהורמונים הנדרשים על מנת ליצור תאי דם אדומים. מצבים הגורמים לאנמיה מסוג זה כוללים מחלת כליות מתקדמת, תת פעילות של בלוטת התריס, גיל מבוגר, מחלות ארוכות טווח, כגון סרטן, זיהום, זאבת, סוכרת ודלקת מפרקים שגרונית.

אנמיה הנגרמת מהרס של תאי דם אדומים

אנמיה הנגרמת מהרס של כדוריות דם אדומות מכונה אנמיה המוליטית, כך למשל כאשר כדוריות הדם האדומות עדינות מדי ומתפוצצות במהלך מסען בגוף (אינן יכולות להתמודד עם הלחצים הנוצרים במהלך הנסיעה בכלי הדם). לפעמים הגורמים לאנמיה המולטית אינם ברורים, גורמים מעין אלה עלולים לכלול מחלות כשל חיסוני בהן מערכת החיסון תוקפת אזורים או תאים בגוף (כמו במקרים של מחלת הזאבת). טחול מוגדל יכול במקרים מסוימים ללכוד תאי דם אדומים ולהרוס אותם עד כדי היווצרות מצב אנמי.

גורמים נוספים לאנמיה המוליטית עשויים להיות כאלה המפעילים עומס על הגוף, כגון זיהומים, שימוש בסמים, חשיפה לארס נחשים או עכבישים, מזונות מסוימים, רעלנים ממחלת כבד או כליות מתקדמת, השתלות כלי דם, השתלות מסתמי לב, גידולים, כוויות קשות, חשיפה לכימיקלים מסוימים, יתר לחץ דם והפרעות קרישה.

אבחון אנמיה

אנמיה מתלווה למגוון גדול של מחלות ובעיות רפואיות, האנמיה עצמה מתגלה בבדיקת דם פשוטה כאשר מסתבר שערכי ספירת כדוריות דם אדומות אינם תקינים (ערכי הנורמה הם בין 4.5 ל-5.3 מיליון כדוריות דם אדומות במיקרו-ליטר דם). גם רמה לא תקינה של המוגלובין מעידה על אנמיה (ערכי הנורמה אצל נשים הם בין 12 ל-16 מיליגרם בדציליטר של דם ואילו אצל גברים בין 13.5 ל-18 מיליגרם בדציליטר דם). בדיקה נוספת המשמשת לאבחון אנמיה היא בדיקת המטורקיט ממנה ניתן ללמוד מהו נפח כדוריות הדם האדומות בנוזל הדם (ערכי הנורמה אצל נשים הם בין 33% ל-47% ואילו אצל גברים בין 37% ל-54%).

חשוב לציין כי אבחון אנמיה הוא רק תחילת הדרך שכן יש להתחקות אחר הגורמים לה. רק בירור מעמיק של הסיבה לאנמיה תאפשר טיפול יעיל בבעיה. בירור הסיבות לאנמיה יבוצע בשלבים כאשר בתחילה יתושאל המטופל אודות היסטוריה של אנמיה במשפחה הקרובה, מצבים רפואיים של המטופל עצמו העלולים לגרום לאנמיה, האם יש סימנים לדימום פנימי במערכת העיכול (צואה שחורה למשל), האם הייתה ירידה במשקל, האם המטופל צמחוני או טבעוני ועוד. אצל נשים חשוב לברר אם יש דימום וסתי מוגבר וכמה הריונות ולידות עברה האישה.

בהתאם לתוצאות התשאול יפנה הרופא את המטופל להמשך בירור הגורמים לאנמיה באמצעות בדיקות שונות. כך למשל תבוצע על פי רוב בדיקת דם לשלול מחסור בברזל, בוויטמין B12 ובחומצה פולית. עוד ייבחן תפקוד של בלוטת התריס. אם יש חשד לתלסמיה או הפרעה תורשתית כגון מחסור ב-G6PD תבוצענה בדיקות דם מיוחדות לאשש או לשלול את האבחנה.

כאשר קשה לברר את הסיבה לאנמיה ייתכן ותינתן הפניה לבירור אצל המטולוג אשר עשוי לבדוק דגימת דם תחת מיקרוסקופ כמו גם לערוך בדיקה למח העצם. בדיקת מח עצם מאפשרת לבחון באופן ישיר את מצבו. הבדיקה נעשית תחת מיקרוסקופ ובעזרת צביעות מיוחדות המאפשרות זיהוי תתי קבוצות של תאים. בדיקת מח עצם נעשית לאחר שנלקחת דגימת מח עצם באמצעות החדרת מחט לתוך עצם גדולה (בדרך כלל עצם האגן), נטילת הדגימה מבוצעת תחת הרדמה מקומית.

כאשר מדובר באנמיה עקב מחסור בברזל שלא נגרם בשל דימום נראה לעין חשוב לשלול אובדן דם בצואה. דימום ממערכת העיכול יכול לגרום לצואה שחורה אולם לעיתים אין שינוי בצע הצואה ולכן יש לבדוק אם למטופל תלונות הקשורות למערכת העיכול ולשלול מחלות כגון צליאק ומחלות מעי דלקתיות כגון מחלת קרוהן. אצל מטופלים מבוגרים יותר, בדרך כלל אצל בני 50 ומעלה, מומלץ לבצע בדיקת קולונוסקופיה כדי לשלול קיום גידולים במערכת העיכול. אבחון מוקדם של גידולים כאלה יכול להציל חיים, ולאפשר הסרת הגידול בטרם מתפתח סרטן במעי.

מניעת אנמיה

ישנם סוגים רבים של אנמיה ומהם כאלה שלא ניתן לעשות דבר כדי למונעם. עם זאת, ישנם סוגים של אנמיה שניתן למנוע באמצעות שמירה על תזונה מאוזנת ואורח חיים בריא. צריכה מספקת של ברזל וחומצה פולית במזון בכוחה למנוע הופעת אנמיה, שמירה על משקל גוף תקין ועיסוק קבוע בפעילות גופנית גם הם חשובים למניעת אנמיה שהיא תוצאה של מחסור בברזל, בוויטמינים או בחומצה פולית.

עבור בני 50 ומעלה מומלץ לעבור בדיקת קולונוסקופיה כדי לשלול קיום גידולים במעי הגס, גידולים מעין אלה עשויים לגרום לדימום מן המעי ולאנמיה. עבור צמחונים וטבעונים חשוב לוודא השלמת ויטמינים, חומצה פולית וברזל שקל יותר לקבל ממזונות שמקורם מן החי.