פוטנציאלים מעוררים

בדיקת פוטנציאלים מעוררים מודדת את משך הזמן שלוקח לגוף לקלוט מסרים מהמוח, ולהפך, ויכולה לסייע בהבנת תהליכים קוגניטיביים הקשורים ברגש, פעולה, קשב, תפיסה, זיכרון ועוד. השימוש המרכזי בפוטנציאלים מעוררים הוא לצורך ביצוע אבחנה מבדלת וקבלת החלטה לגבי המשך טיפול. זאת במקרים שבהם מטופלים מתלוננים על הפרעות מוטוריות דוגמת מגבלות בתנועתיות הגפיים, חולשה או שיתוק, או על הפרעות תחושתיות כמו אזורי גוף או איברים ש"נרדמים", היעדר תחושה או כאב. אלה עשויים להצביע על מחלות שונות, פגיעות במערכת העצבים המרכזית, חבלת ראש, פגיעות בעמוד השדרה, ועוד.

ישנן בדיקות פוטנציאלים מעוררים מסוגים שונים ובתחומים שונים, והבחירה בבדיקה המתאימה מתבצעת לפי המסילות העצביות בגוף שאותן מבקשים לבדוק.

סוגי בדיקות פוטנציאלים מעוררים

בתחום הנוירולוגיה –

בדיקת פוטנציאלים מעוררים תחושתיים  Somato Sensory Evoked Potentials) - SEP) 

במסגרת בדיקה זו עומדים על תקינותם של המסלולים התחושתיים המובילים מהעור אל חוט השדרה והמוח, ומתבצע רישום שלהם. מטרת הבדיקה לאבחן בעיות ופגיעות נוירולוגיות, והיא אורכת כשעה וחצי.

הבדיקה מבוצעת כשהנבדק יושב על כיסא. הטכנאי מחבר לנבדק אלקטרודות קולטות: לראש, לגב, לעור והצוואר, וכן שתי אלקטרודות לגפיים (העליונות או התחתונות). במהלך הבדיקה מוזרם גירוי תחושתי חשמלי בעוצמה נמוכה לשורש כף הרגל או היד. גירוי זה אינו גורם לכאב ואינו כרוך בתופעות לוואי.

התגובה נרשמת באלקטרודות הקליטה, ומופיעה כגל על מסך המחשב. בדיקה זו אינה מצריכה היערכות מוקדמת או הימצאות בצום, ובמהלכה עשוי הנבדק לחוש מעין עקצוץ קל. בסיום הבדיקה ולאחר פענוחה מעדכן הרופא את הנבדק בממצאים, והתוצאות נשלחות לרופא.

בדיקת פוטנציאלים מעוררים חזותיים (Visual Evoked Potential - VEP)

מטרתה של בדיקה זו לבחון את ההולכה החשמלית לאורך עצב הראייה, והיא מבוצעת כשישנו חשד לפגיעה בעצב זה.

כהכנה לבדיקה יש להימנע משימוש בתכשיר שומני לשיער, או על בסיס ג'ל, כדי לאפשר מגע מיטבי של האלקטרודות עם הקרקפת. יש להגיע לבדיקה לאחר מנוחה כדי להבטיח עירנות ושיתוף פעולה במהלכה. מי שמשתמש בעדשות מגע או מרכיב משקפי ראייה מתבקש להגיע עימם לבדיקה.

הבדיקה עצמה מתבצעת כשהנבדק יושב על כיסא. הטכנאי מצמיד אלקטרודות לאזורים מסוימים בקרקפתו. כל עין נבדקת בנפרד, כשהנבדק מתבקש למקד את ראייתו בנקודה קטנה המופיעה על גבי המסך שמולו. את העין השנייה, שאינה נבדקת באותו זמן, מתבקש הנבדק לכסות ברטייה. בסיום הבדיקה ולאחר פענוחה הרופא מעדכן את הנבדק בממצאים, והתוצאות מופנות לרופא בקהילה.

בדיקת בֶּרָה (BERA - Brain stem Evoked Response Auditory)

במסגרת בדיקה זו נערך רישום פוטנציאלים מעוררים מעצב השמע ומגזע המוח, והיא מלמדת על התפקוד העצבי של מסילות השמיעה.

בדיקת פוטנציאלים מעוררים לאבחון טרשת נפוצה – בדיקה זו מאפשרת לזהות שקצבם של מסרים מהמוח ואליו איטי מהממוצע, זאת היות שאם חלה פגיעה במִיאָלִין (השכבה שמבודדת את תאי העצב ומגינה עליהם) בהולכה העצבית – פגיעה המאפיינת טרשת – הצפי הוא שהודעות יגיעו למוח וממנו באיטיות ביחס למצב הרגיל. הבדיקה נערכת בדרך כלל במקרי ספק לגבי ממצאי הבדיקה הנוירולוגית ובדיקת MRI לאבחון המחלה, ומשמשת ככלי עזר לאבחון. במקרה של טרשת נפוצה, בדיקת פוטנציאלים מעוררים עשויה לסייע לנוירולוגים בחיזוי קצב התקדמות המחלה.

בתחום הנוירוכירורגיה –

בדיקת פוטנציאלים מעוררים מוטוריים-  Motor Evoked Potentials)  MEP)

בדיקה זו נועדה לאבחן פגיעות מוטוריות אצל הנבדק. לא נדרשת הכנה מיוחדת לפני ביצועה. אופן עריכת בדיקה זו דומה לאופן ביצוע בדיקת SEP – אלקטרודות מוצמדות לאזורי הקרקפת, הגב, הצוואר והגפיים של הנבדק, אך במסגרתה מוזרם גירוי מגנטי לאזורים אלה (ולא חשמלי) ונרשמים המענים המוטוריים של הנבדק. הגירוי המועבר אינו גורם לכאב ואינו כרוך בתופעות לוואי.

משכה הממוצע של הבדיקה נע בין שעה וחצי לשעתיים וחצי. במקרים מסוימים שבהם נדרש זמן רב יותר לביצוע הבדיקה, היא מתפרסת על פני כמה מפגשים. אבחון MEP יכול לכלול גם מילוי שאלונים ומענה על מטלות מחשב, ובמהלכו מקיים הנבדק שיחות עם רופא, אחות, פסיכולוג או עובדת סוציאלית.

רישום פוטנציאלים מעוררים מהעצב הטריגמינלי (BTEP)

זהו העצב הגולגולתי, אשר אחראי בעיקר על התחושה באזור הפנים. מטופלים שמתלוננים על הירדמות, חוסר תחושה או כאב באזור הפנים, מופנים לבדיקה זו, במסגרתה מוערך תפקודו של העצב הטריגמינלי.

לקראת הבדיקה לא נדרשת הכנה מיוחדת. היא נערכת בשכיבה, כשהנבדק ער, ואורכת כחצי שעה. לפני הבדיקה מוצמדות אלקטרודות לקרקפת ולפנים של הנבדק. האלקטרודות מוחדרות באזורי השפה התחתונה או העליונה בצידי הפנים, לפי תלונות החולה. במהלך הבדיקה מוזרם גירוי חשמלי על ידי שתי אלקטרודות מחט.