פטרת ציפורניים - המדריך עם כל המידע הרפואי והמעודכן
פַּטֶּרֶת ציפורניים (Onychomycosis) היא זיהום שמחוללים כמה סוגי פטריות. הזן הרוֹוח ביותר נקרא 'דרמטופיט' – פטרייה שצומחת ומתפתחת בציפורן ובשכבה החיצונית של העור.
הנֶגע הזיהומי יכול להופיע על ציפורני הרגליים ו/או הידיים, עשוי לפגוע בציפורן אחת או יותר, ועלול להתפשט מציפורן נגועה לציפורן הסמוכה. תסמינים אפשריים של התופעה כוללים בין השאר עיבוי הציפורן; שינוי גוון הציפורן לצהוב או לבן וכן עיוות של צורת הציפורן והיפרדות מבסיסהּ.
התגובה לטיפול התרופתי משתנה בין המטופלים השונים, ויש מביניהם שאינם מגיבים לו כלל, בין אם מדובר בנטילת כדורים ובין אם בטיפול מקומי במריחת משחות טיפוליות. התמדה בטיפול התרופתי מצביעה על שיעורי הצלחה שנעים בין 60% ל-70%. סיכויי ההצלחה גוברים ככל שמדובר במעורבות מינורית של הציפורניים, ובמקרים שבהם המטופל צעיר ואינו סובל ממחלות רקע.
במדריך זה תקראו על:
למה בחרנו ברופאים האלו? 
פטרת ציפורניים היא זיהום נפוץ המופיע בשיעור גבוה באוכלוסייה, בפרט בקרב בני הגיל השלישי. שכיחותו של זיהום זה עולה עם הגיל. במרבית המקרים נגע פטרייתי בציפורן אינו מהווה סיכון בריאותי, ונדיר להידבק בו עקב מגע עם אדם הנגוע בפטרת.
הטיפול בתופעה עשוי להתמשך היות שנגע זה מוכר כעקשן, ועלול לחזור ולהופיע שוב גם לאחר התמודדות עימו ומיגורו. הטיפול כולל אמצעים שונים, חלקם מניעתיים, בהם שמירה על היגיינת הציפורניים; נעילת נעליים פתוחות לצורך אוורור, דוגמת סנדלים; הקפדה על ייבוש כפות הרגליים וכן טיפולים מקומיים באמצעות מריחת משחות או נטילת כדורים. אוכלוסיות בסיכון להתפתחות הזיהום, דוגמת חולי סוכרת, נדרשות לעיתים לקבלת טיפול נוסף.
סיבות וגורמי סיכון להתפרצות פטרת ציפורניים
כאמור, פטרת ציפורניים עלולה להיגרם על ידי סוגים שונים של פטריות. אלה הסיבות העיקריות להתפתחותן:
- גיל מבוגר – הסיכון להידבקות בפטרת ציפורניים עולה ככל שמתבגרים. הסיבה לכך היא שבגיל מבוגר זרימת הדם בגוף איטית יותר, הציפורניים עבות יותר ולפיכך זמן החשיפה של הציפורן לפטרייה עולה.
- סביבה חמה ולחה – תנאים אלה מהווים מצע הגדילה המועדף על פטריות. התפתחות התנאים האמורים מאפיינת למשל נעליים בלתי מאווררות, לכן מי שנועלים נעל סגורה במשך שעות רבות מצויים בסיכון להידבק, כמו למשל חיילים, או העובדים בענף ההסעדה. מצבים נוספים המעודדים צמיחת פטריות הם חשיפה של כפות הרגליים למשטחים לחים, דוגמת מלתחות בריכה ואפילו המקלחת המשפחתית, וכן הזעה בכפות הרגליים.
- פטרת כף הרגל – זיהום פטרייתי נפוץ זה המופיע בעור כפות הרגליים ומכונה גם תסמונת 'רגל האתלט', מוביל לא פעם להתפתחות של פטרת ציפורניים.
- מחלות רקע – קיום מחלות והפרעות בריאותיות ברקע עשוי להגביר את הסיכון להתפתחות פטרת ציפורניים. עם אלה נמנות: פסוריאזיס; חולשה של מערכת החיסון; הפחתה בזרימת הדם לגפיים וכן מחלת הסוכרת.
- פגיעה בציפורן – למשל בעקבות חבלה או טראומה שנגרמה לה.
תסמיני התופעה
על פי רוב הזיהום מתחיל בקצות הציפורן, ומופיע כנקודות בגוון צהבהב, חום או לבן, שלפעמים מתרחבות ומתפשטות למרכז הציפורן. כשהנגע מעמיק עשוי לחול עיוות בצוּרת הציפורן ועכירוּת יכולה להופיע בצבעהּ, הציפורן עלולה להתעבות ונוטה יותר להישבר. לעיתים נלווים למצב זה נפיחוּת בעור שסביב לציפורן, כאב וכן ריח לא נעים מאזור הזיהום. בשלב מתקדם של הזיהום הציפורן עשויה להתנתק מבסיסהּ.
אומנם פטרת ציפורניים היא זיהום מקומי באופיו, אך שעה שהתופעה אינה מטופלת היא עלולה להתפשט, ובטווח הארוך לגרום לזיהום חיידקי של העור ולפטרת בכל כף הרגל.
אבחון פטרת ציפורניים
הרופא אשר אָמוּן על אבחון התופעה ועל המלצה על טיפול מתאים יהיה בדרך כלל רופא המשפחה המטפל, או רופא עור. ראשית, הרופא יבחן את הציפורן הנגועה ולעיתים עשוי להפנות את המטופל לנטילה של דוגמית מהציפורן לצורך בחינתה במעבדה.
לאבחון מעבדתי נודעת חשיבוּת היות שמקור הנגע בציפורן יכול לנבוע ממגוון רחב של גורמים שעשויים להיראות כפטרייה, אך בפועל יכולים להיות אחרים, דוגמת זיהום חיידקי או פסוֹריאזיס. במעבדה, דגימת הציפורן נבחנת תחת מיקרוסקופ, והאבחון מבוצע באחת משתי דרכים:
ביצוע תרבית – על ידי זריעת הדגימה מהציפורן וגידולה במשך עד חודש, ולעיתים אף יותר. תוצאת בדיקה המבוצעת באופן זה מתקבלת על פי רוב עד כחודש וחצי ממועד ביצוע הבדיקה. השיטה השנייה היא באמצעות משטח ישיר – על ידי צביעת הדגימה ובחינתה במיקרוסקופ. במקרה זה התוצאה תתקבל כעבור כמה ימים ממועד הבדיקה.
במקרה שבו המטופל מופנה לאבחון במעבדה יש להיערך באופן מקדים, וכחלק מכך במהלך השבועיים שלפני לקיחת הדוגמית לבדיקה אסור למטופל למרוח על אזור הנגע לק, טלק, קרם לחות, משחות טיפוליות וחומרים קוסמטיים. נוסף על כך יש להימנע מגזיזת ציפורן האצבע הנגועה כעשרה ימים לפני מועד הבדיקה. הבדיקה עצמה אינה כרוכה בכאב, והיא מספקת אבחנה חד-משמעית לגבי הגורם לנגע הפטרייתי. הגורם המאותר במעבדה משליך על סוג הטיפול שעליו יומלץ.
במקרים שבהם המראֶה הקליני של פטרת הציפורניים של מטופל הוא טיפוסי, ורופא עור מזהה באופן מובהק שזהו מקור הנגע, עשוי הרופא לטפל בזיהום כפטרת ציפורניים גם ללא עריכת בירור מעבדתי.
הפנייה לרופא מקבלת משנה חשיבות שעה שהמטופל סובל ממחלות רקע, סוכרת בפרט. בנסיבות אלה, כאשר קיים חשד לפטרת ציפורניים יש לפנות בהקדם לרופא המטפל לצורך התייעצות והנחיה לגבי המשך טיפול.
סוגי טיפול ותרופות
ככלל, הטיפול בפטרת ציפורניים יהיה טיפול מקומי בקרמים ומשחות, או טיפול בדרך של נטילת כדורים. בנסיבות מסוימות יוחלט על טיפול משולב.
דרך הטיפול שעליה יומלץ תלויה בכמה משתנים בהם חומרת הזיהום, מחלות רקע שעימן מתמודד המטופל וכמובן הזן המסוים של הפטרייה שממנה הוא סובל.
טרם תחילת הטיפול חשוב שהמטופל ישתף את הרופא במידע רלוונטי בנוגע לתוספי תזונה, תכשירים ותרופות שאותם הוא נוטל, כמו גם לגבי הרגלי צריכת האלכוהול של המטופל. כל אלה עשויים להשפיע על סוג הטיפול שעליו ימליץ הרופא.
בטיפול בנגע פטרייתי חשוב להתאזר בסבלנות – היות שמדובר בנגע הידוע כעיקש ואשר לא קל להיפטר ממנו, הטיפול עשוי להימשך חודשים רבים עד להשגת שיפור מהותי. לכך יש להוסיף את אופיו של הזיהום ומאפייניו: ככל שהנגע הפטרייתי מפושט יותר וותיק יותר, כך הטיפול בו יהיה מורכב יותר ובדרך כלל ינחל מידה פחותה של הצלחה. עוד חשוב לציין כי גם שעה שמושג שיפור, לא אחת הזיהום הפטרייתי חוזר להופיע.
אלה הן דרכי הטיפול הנפוצות בבעיה:
טיפול מקומי – כולל מגוון משחות וקרמים ייעודיים לתופעת הפטרת בציפורניים. עם התכשירים המקובלים למריחה נמנים למשל אמטריקס, בטרפן, אגיספור ולוסריל.
היתרון המיוחס לטיפולים המקומיים בדמות תכשירים למריחה טמון בכך שהם כמעט אינם כרוכים בתופעות לוואי, או שתופעות הלוואי הכרוכות בהם הן מינוריות. החיסרון המרכזי הוא בצורך להתמיד בטיפול, ובמשכו הארוך יחסית של הטיפול.
לפני שימוש בתכשיר אנטי-פטרייתי למריחה מומלץ להשרות את הציפורן הנגועה במים, כדי לרככהּ. כמו כן מומלץ לשייף את הציפורן באמצעות פּצירה במטרה להקטין את עוביה, מה שמסייע בהגבּרת יעילות הטיפול.
חשוב לזכור כי גם אם מושג שיפור ראשוני בנגע, הפטרת לא תחלוף טרם צמיחת ציפורן חדשה ובריאה. כיוון שהציפורן צומחת לאט מאוד, תהליך זה עשוי לארוך בין שלושה חודשים לשנה, ורק אז אפשר יהיה לראות תגובה לטיפול.
כדורים לבליעה – משכו של הטיפול באמצעות כדורים, בהם לדוגמה איטרנול או טרבינפין, עומד על בין שלושה לארבעה חודשים.
כאשר זו דרך הטיפול שעליה ממליץ הרופא, על המטופל ליידע אותו לגבי כדורים אחרים שהוא נוטל ותוספי תזונה שהמטופל צורך. במהלך תקופת הטיפול חל איסור על צריכת משקאות משכרים. טרם תחילת הטיפול בכדורים על המטופל לבצע בדיקת תפקודי כבד וכן ספירת דם, ובמהלך הטיפול יש לבצע בדיקת תפקודי כבד פעם בחודש, במטרה לוודא את תקינות תפקודי הכבד לפני חידוש המרשם התרופתי.
היתרון המרכזי של כדורים הנלקחים בבליעה הוא שהשפעתם מהירה יותר ביחס לטיפול מקומי חיצוני. החיסרון העיקרי בהם הוא תופעות לוואי הכרוכות בנטילתם, המופיעות בדרגות חומרה שונות: מגירוי של העור ופריחה, עבוֹר בכאבי בטן ושלשול ועד לפגיעה זמנית בתפקודי הכבד. תופעות לוואי חריגות הן נדירות ביותר, וסבירוּת הופעתן קלושה.
במרבית המקרים המטופלים אינם מפתחים תופעות לוואי לכדורים שהם נוטלים, ואם מתפתחות תופעות לוואי אגב הטיפול, הן חולפות כלעומת שבאו עם הפסקתו. לעיתים נדירות עלול השימוש בכדור בטרבינפין לפגוע בחוש הטעם של המטופל, אך מדובר בתופעה שהיא הפיכה וחולפת עם סיום הטיפול.
ראוי לציין כי מידת יעילותו של הטיפול בכדורים פוחתת מגיל 65 ומעלה, אולם מי שגילו צעיר מכך ומתמיד בטיפול, יהנה משיעורי הצלחה הנעים בין 60%-70%.
ביצוע ניתוח – על אפשרות זו יומלץ במקרים נדירים ביותר. לרוב מדובר בהסרת הציפורן הנגועה באופן זמני כדי לטפל באופן ישיר בזיהום המצוי מתחת לציפורן על ידי תכשיר מתאים.
ישנם זנים פטרייתיים מסוימים שאינם מגיבים לטיפול בתכשיר. בנסיבות אלה ייתכן שיומלץ להסיר את הציפורן באופן קבוע, אך זאת במקרים קשים בלבד או כאלה הגורמים למטופל כאב עז.
כאמור, היות שפטרת הציפורניים היא מחלה זיהומית, במרבית המקרים ניתן לטפל באמצעות תרופות ואין צורך בביצוע ניתוח. גם אם אין מנוס מהתערבות כירורגית, הניתוח עצמו אינו מורכב ומתבצע תחת השפעת אלחוש מקומי של האזור הנגוע.
טיפול באמצעות קרני לייזר – שיטה זו מתבססת על חדירת קרן הלייזר לציפורן, הגעה לפטרייה ופגיעה בה. גם כאן אין מדובר בתרופת קסם – התהליך משתרע על פני כמה חודשים של טיפולים חוזרים ונשנים, ומצריך סבלנות והתמדה. הטיפול עצמו אינו כרוך בכאב.
חסרונותיו של טיפול בקרני לייזר נעוצים בעלותו הגבוהה וכן במיעוט הניסיון בטיפול בשיטה זו, כשעדיין אין בנמצא מספיק מחקרים אשר מצביעים על יעילות הטיפול לטווח הארוך.
למטופלים אשר בוחרים להיעזר בטיפול בלייזר לצורך מיגור פטרת ציפורניים, מומלץ לוודא כי המרפאה שמציעה את הטיפול מחזיקה בהיתרים מתאימים ממשרד הבריאות הן לביצוע הטיפול הן לציוד שבו היא משתמשת.
מניעת הידבקות והתפשטות
פטרת ציפורניים, בפרט בכפות הרגליים, היא זיהום שכיח שקשה מאוד להימנע ממנו. הקפדה על כמה כללי 'עשה' ו'אל תעשה' יכולה לסייע בהפחתת הסיכון להידבק:
כללי 'אל תעשה':
•הימנעות מלחלוק בכלים ועזרים לטיפול בציפורניים דוגמת מספריים, פּצירה או קוצץ ציפורניים.
•המלצה להימנע מ"בניית ציפורניים" – מיועדת לנערות ולנשים המטפחות את ציפורני ידיהן בהוספת קישוטים קוסמטיים. אם כבר החלה לצמוח פטרת בציפורני הידיים, יש להסיר את הבנייה על הציפורן הנגועה.
•השתדלות להימנע ככל הניתן מנעילת נעליים סגורות במשך שעות רבות.
כללי 'עשה':
• רחיצת כפות הרגליים וכפות הידיים באופן תדיר כדי לשמור על ניקיונן, וייבושן לאחר הרחצה.
• הקפדה על נעילת כפכפים במלתחות משותפות בבריכות, במקלחות ציבוריות בחדרי כושר, בחדרי הלבשה של אולמות ספורט וכיו"ב.
• שימוש בנעליים נושמות ומאווררות, והעדפה לנעילת סנדלים ככל שהדבר מתאפשר.
•שימוש בגרביים סופגות זיעה או מנדפות זיעה, והחלפתן בתדירות גבוהה. מומלץ להחליף גרביים בסיום ביצוע כל פעילות גופנית מאומצת.
•חיטוי פְּנים הנעל בתרסיס אנטי-פטרייתי או באבקה נגד פטריות. בתכשירים אלה ניתן להצטייד בבתי המרקחת וברשתות הפארם.
•הקפדה על גזיזת ציפורניים בקו ישר, שיוף אזורים מעובים והותרת קצוות חלקים.
•חיטוי קוצץ הציפורניים, הפּצירה והמספריים בסיום השימוש.
במקרה שבו הופיעה פטרת ציפורניים וכדי להימנע מהתפשטותה, יש להקפיד על אלה:
• נטילת ידיים יסודית לאחר כל מגע בציפורן נגועה.
• חיטוי המספריים וקוצץ הציפורניים בסמוך לאחר גזיזת הציפורן הנגועה.
• במקרה של הופעת זיהום פטרייתי בכף הרגל (תסמונת 'רגל האתלט') – יש לטפל בזיהום בהקדם האפשרי כדי למנוע את התפשטותו לכיוון ציפורני הרגל והדבקתן בפטרת.
• הסרת ציפורניים מלאכותיות ולק מציפורניים נגועות בידיים וברגליים.
בדרך כלל נגעים פטרייתיים בציפורניים אינם מסוכנים עבור אנשים בריאים. הטענה העיקרית של מי שסובלים מתופעה זו היא לגבי החזות הבלתי אסתטית של הציפורניים ואי-הנוחות הנגרמת עקב כך.
אצל חלק מהאנשים שהתפתחה אצלם פטרייה בציפורן כף הרגל עלול זיהום זה להתפשט בטווח הארוך, ולגרום לצמיחת פטרת בכפות הרגליים. הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בפגיעה בשלמות עור הרגליים או העור בין אצבעות הרגליים, היווצרות פצע פתוח ועקב כך גרימת זיהום על ידי חיידקי העור.
בקרב מי שנמנה עם קבוצות סיכון להתפתחות פטרת ציפורניים, עלולים להתפתח סיבוכים בעקבות הופעת הזיהום הפטרייתי. עם אוכלוסיות אלה נמנים למשל אנשים בגיל השלישי; מטופלים המתמודדים עם מחלות רקע כמו סוכרת; מטופלים בעלי הפרעה בזרימת הדם או שיבוש בתפקוד מערכת החיסון. עבורם הזיהום עלול לגרום לפגיעה בעור המאפשרת חדירת חיידקים, ועקב כך גרימת זיהום חיידקי משני. לפיכך, מטופלים אלה נדרשים להשגחה רפואית צמודה בעת הופעת פטרת ציפורניים, כשהמקרים החמורים עשויים להצריך אשפוז למתן אנטיביוטיקה בעירוי תוך-ורידי.
התשובה העקרונית לכך היא חיובית. כשהנגע הוא בדרגת חומרה קלה ואינו מטריד את המטופל מבחינת הרגשה פיזית או בהיבט האסתטי, ניתן לטפל בפטרת באופן עצמי. הטיפול ייעשה בהקפדה על היגיינה באזור הנגע ושימוש בג'ל או בקרם ללא מרשם, בהתייעצות עם רוקח ובהמלצתו. טרם הטיפול בתכשיר ללא מרשם המיועד לטיפול בפטרת ציפורניים מומלץ להשרות את הציפורן במים חמימים, המרככים את המרקם הקשה של הציפורן ומסייעים להגדיל את מידת החדירות שלה לתכשיר האנטי-פטרייתי. דרך נוספת להגבּרת יעילות הטיפול באופן עצמי היא שיוף של הציפורן הנגועה עם פּצירה, במטרה להפחית את עוביה ולאפשר לתכשירים ללא מרשם לחדור לנגע ביתר קלות.
במקרים שבהם הנגע בדרגת חומרה רבה יותר, מפריע למטופל מבחינה אסתטית, כשהמטופל סובל ממחלת רקע או כאשר אמצעי הטיפול העצמיים אינם מסייעים, מומלץ להיוועץ ברופא לגבי המשך הטיפול. רופא משפחה או רופא עור יאבחנו את הבעיה באופן מדויק וימליצו על טיפול מתאים.
ככלל, בתקופת ההיריון ולמי שמניקה לאחר הלידה, לא מומלץ לטפל בפטרת ציפורניים באמצעות נטילת כדורים אלא על ידי טיפול מקומי במריחת משחות או קרמים ייעודיים. היה ואישה הרה סובלת מפטרת ציפורניים ומבקשת ליטול כדורים לטיפול בבעיה, עליה לפנות למרכז הטֶרָטוֹלוֹגִי (מרכז המידע בנושא חשיפות סביבתיות בהיריון) לקבלת ייעוץ לגבי נטילת תרופות בהיריון, וכן להיוועץ עם רופא הנשים המטפל בה.
תודה! בקשתך נקלטה בהצלחה
קביעת תור אונליין בקלות ובמהירות
רק עוד כמה פרטים וסיימנו, אל תשכחו להביא את ההפנייה מרופא המשפחה שלכם וכרטיס מגנטי
