דמנציה - המדריך עם כל המידע הרפואי והמעודכן
דמנציה (מאנגלית Dementia, בעברית קיהיון או שיטיון) היא אובדן התפקוד הקוגניטיבי (יכולות החשיבה, הזיכרון וקבלת החלטות הגיוניות), במידה כזו שהיא מפריעה לחיי היומיום ולפעילויותיו של האדם. חלק מהאנשים המתמודדים עם דמנציה אינם שולטים ברגשותיהם, והאישיות שלהם עשויה להשתנות במהלך ההתפתחות של המחלה.
דמנציה נעה בחומרתה מהשלב הקל ביותר, כאשר היא רק מתחילה להשפיע על תפקודו של האדם, ועד לשלב החמור ביותר, כאשר האדם חייב להיות תלוי לחלוטין באחרים לצורך הפעילויות הבסיסיות ביותר של חייו כגון רחצה ואכילה.
דמנציה שכיחה יותר ככל שמדובר בפלח מבוגר יותר של האוכלוסייה, כשליש מכלל האנשים בני 85 ומעלה סובלים מצורה כלשהי של דמנציה. עם זאת חשוב להדגיש כי דמנציה אינה חלק נורמלי ובלתי נפרד מההזדקנות. אנשים רבים חיים בשנות ה-90 לחייהם ללא כל סימני דמנציה.
ישנם מספר צורות וסוגים שונים של דמנציה, כולל כזו שהגורם לה הוא מחלת אלצהיימר. תסמיני המחלה עשויים להשתנות בהתאם לסוג הדמנציה וגם אופן ההתמודדות האופטימלי עמה מושפע מסוג הדמנציה וממהירות התפתחותה.
במדריך זה תקרא על:
שכיחות מחלת הדמנציה עולה עם הגיל
תסמינים של דמנציה
מה גורם לדמנציה?
דמנציה כתוצאה ממחלת אלצהיימר
דמנציה וסקולרית
דמנציה עם גופיפי לוי
דמנציה מעורבת
מצבים רפואיים הגורמים לתסמינים דמויי דמנציה
אבחון דמנציה
טיפול בדמנציה
למה בחרנו ברופאים האלו? 
שכיחות מחלת הדמנציה עולה עם הגיל
נדיר שדמנציה מופיעה אצל מי שהם בני למטה מגיל 60 אם כי מקרים כאלה גם הם מתרחשים. בישראל כיום ישנם כמאה אלף חולי דמנציה והמספר צפוי לגדול עם תהליך הזדקנות האוכלוסייה. השכיחות של דמנציה עולה עם הגיל, אם כ-5% מבני 65-75 סובלים ממנה הרי שבקרב בני 85 ומעלה כ-30% סובלים מסוג כזה או אחר של דמנציה העשויה להיות חמורה יותר או פחות. מקובל להניח שהסיכוי ללקות בדמנציה בגיל נמוך מ-75 הוא 2%.
תסמינים של דמנציה
סימנים ותסמינים של דמנציה נוצרים כאשר נוירונים או תאי עצב במוח שהיו פעם בריאים מפסיקים לפעול, מאבדים קשרים עם תאי מוח אחרים ומתים. בעוד שכולנו מאבדים כמות מסוימת של נוירונים כשאנו מזדקנים, אנשים עם דמנציה חווים אובדן בקנה מידה הרבה יותר גדול.
התסמינים של דמנציה יכולים להשתנות ועשויים לכלול פעולות והתנהגויות כגון:
אובדן זיכרון, כושר שיפוט לקוי ובלבול, קושי בדיבור, קושי בהבנה, קושי בהבעת מחשבות, קושי בקריאה וכתיבה, ועוד. אנשים עם דמנציה עשויים לשוטט וללכת לאיבוד בשכונה מוכרת, עשויה להתפתח בעיה בטיפול בכסף בצורה אחראית ובתשלום חשבונות, החולה עשוי למצוא את עצמו שואל שאלות חוזרות, להשתמש במילים חריגות כדי להתייחס לאובייקטים מוכרים.
חולים בדמנציה מתקשים לעיתים להשלים משימות יומיות רגילות, מאבדים עניין בפעילויות או אירועים יומיומיים רגילים, ובשלבים מתקדמים של המחלה ניתן לזהות תסמינים כמו הזיות, חווית אשליות או פרנויה, התנהגות אימפולסיבית, איבוד שיווי משקל, בעיות בתנועה ועוד.
אנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית יכולים גם הם לפתח דמנציה כשהם מזדקנים, וזיהוי התסמינים שלהם יכול להיות קשה במיוחד. חשוב לקחת בחשבון את היכולות הנוכחיות של האדם ולעקוב אחר שינויים לאורך זמן שעלולים לאותת על דמנציה.
מה גורם לדמנציה?
בין 60 ל-70% מן המקרים של דמנציה נגרמים בשל מחלת אלצהיימר. מדובר במחלה ניוונית של המוח המאפיינת בהתדרדרות הדרגתית של היכולות והכישורים הקוגניטיביים לאורך כ-10 שנים. מחלת אלצהיימר מופיעה אצל קשישים ללא סיבה ברורה, מקובל להניח שהגורמים לה הם שילוב של נטייה גנטית, גורמים סביבתיים ואורח חיים. במקרים נדירים אלצהיימר עלולה להופיע בגיל צעיר יחסית, במקרים כאלה נמצא רקע גנטי מובהק.
דמנציה וסקולרית מהווה כ-20% מן המקרים של דמנציה. במקרים אלה הפגיעה בתפקוד המוח נובעת לא מניוון של תאי מוח כפי שקורה במחלת אלצהיימר אלא מחסימה של זרימת דם בכלי דם במוח. חסימות של כלי דם במוח יכולות להיות פתאומיות, כמו במקרה של שבץ או דימום מוחי. במקרים כאלה בדרך כלל מופיע, לצד הדמנציה, נזק נלווה כגון שיתוק. ייתכנו מקרים של התדרדרות הדרגתית כתוצאה מאירועים חוזרים ונשנים של חסימות בכלי דם קטנים במוח. ניתן להפחית את הסיכוי ללקות בדמנציה וסקולרית על ידי מניעת גורמי סיכון לה דוגמת יתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול גבוה, מחלות לב ועוד.
אצל בין 10% ל-20% מן הסובלים מדמנציה המחלה נגרמת ממשקעים של פרוטאין מסוים במוח, מחלה זו מכונה דמנציה עם גופיפי לוי והיא מתאפיינת בתנודתיות ביכולות, כך למשל מעברים בין בלבול לצלילות. סימפטומים נוספים של דמנציה כזו הם תסמינים דמויי מחלת פרקינסון כולל האטה בתנועות, רעד לא רצוני, קישיון שרירים ועוד.
דמנציה הנובעת מכשלים בעונה הקדמית במוח היא סוג נדיר של דמנציה העשויה להופיע גם בגיל צעיר יחסית (בני 60 ומטה). הכשלים בתפקוד המוח נגרמים במקרה זה מכמויות לא תקינות של פרוטאין טאו ו- TDP-43 במוח.
דמנציה כתוצאה ממחלת אלצהיימר
כאמור, מחלת אלצהיימר היא הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה. המחלה קרויה על שם הרופא שגילה אותה לראשונה בשנת 1906, ד"ר אלואיס אלצהיימר אשר זיהה שינויים ברקמת מוח של אישה שמתה כשהיא סובלת ממחלת נפש לא ברורה. כשבחן את מוחה של האישה לאחר מותה מצא ד"ר אלצהיימר גושים לא תקינים רבים וצרורות סבוכים של סיבים (המכונים כיום סבכים נוירו-פיבריריים או סבכי טאו).
במחלת אלצהיימר גושים כאלה נוטים להתפתח תחילה באזורים במוח הקשורים לזיכרון ולהתנהלות הגיונית. בעיה נוספת המתפתחת במחלת אלצהיימר היא אובדן קשרים בין תאי עצב (נוירונים) במוח. מכיוון שנוירונים מעבירים מסרים בין חלקים שונים במוח כמו גם בין המוח לשרירים ולאיברים שונים בגוף פגיעה בהם היא האחראית לתסמינים של דמנציה שמקורה במחלת אלצהיימר.
בעיות זיכרון הן בדרך כלל אחד הסימנים הראשונים לאלצהיימר, אם כי התסמינים הראשוניים עשויים להשתנות מאדם לאדם. ירידה בהיבטים אחרים של החשיבה, כגון מציאת המילים הנכונות, בעיות התמצאות במרחב, ופגיעה בהיגיון או שיקול דעת, עשויה גם היא לאותת על השלבים המוקדמים מאוד של מחלת האלצהיימר. ליקוי קוגניטיבי קל (Mild Cognitive Impairment - MCI) הוא מצב שיכול להיות סימן מוקדם לאלצהיימר, אך לא כל מי שסובל מ-MCI יפתח את המחלה.
אנשים עם אלצהיימר מתקשים לעשות דברים יומיומיים כמו נהיגה במכונית, בישול ארוחה או תשלום חשבונות. הם עשויים לשאול את אותן שאלות שוב ושוב, ללכת לאיבוד בקלות, לאבד דברים או לשים אותם במקומות מוזרים, ואפילו דברים פשוטים עלולים לבלבל אותם. ככל שהמחלה מתקדמת, חלק מהאנשים הופכים מודאגים, כועסים או אלימים.
דמנציה וסקולרית
דמנציה וסקולרית מתייחסת לשינויים בזיכרון, בחשיבה ובהתנהגות הנובעים ממצבים המשפיעים על כלי הדם במוח. הקוגניציה ותפקוד המוח יכולים להיות מושפעים באופן שונה כתלות בגודל, במיקום ובכמות השינויים בכלי הדם.
תסמינים של דמנציה וסקולרית יכולים להתחיל בהדרגה או יכולים להופיע בפתאומיות, ולאחר מכן להתקדם עם הזמן, עם תקופות קצרות של שיפור. דמנציה וסקולרית יכולה להתרחש לבד או להיות חלק מאבחון נוסף כגון מחלת אלצהיימר או צורות אחרות של דמנציה. כאשר אדם מאובחן עם דמנציה וסקולרית, התסמינים שיציג עשויים להיות דומים לתסמינים של אלצהיימר.
דמנציה וסקולרית נגרמת ממצבים שונים הפוגעים בזרימת הדם והחמצן למוח ופוגעים בכלי הדם במוח.
לאנשים עם דמנציה וסקולרית יש כמעט תמיד הפרעות במוח שניתן לראות בסריקות MRI. חריגות אלו יכולות לכלול עדויות לשבץ מוחי קודם, שלעתים קרובות הם קטנים ולעיתים ללא תסמינים בולטים. שבץ מוחי חמור יכול גם להגביר את הסיכון לדמנציה, אך חשוב לציין כי לא כל מי שעבר שבץ יפתח דמנציה.
דמנציה עם גופיפי לוי
דמנציה עם גופיפי לוי (LBD – Lewy Body dementia) היא מחלה הקשורה למשקעים חריגים של חלבון הנקרא אלפא-סינוקלאין במוח. משקעים אלו, הנקראים גופיפי לוי, משפיעים על כימיקלים במוח ששינויים בהם, בתורם, עלולים להוביל לבעיות חשיבה, תנועה, התנהגות ומצב רוח. נוכחות יתר של גופיפי לוי כמתואר לעיל היא מהגורמים השכיחים ביותר לדמנציה. תסמיני דמנציה עם גופיפי לוי מופיעים על פי רוב אחרי גיל חמישים.
אבחון דמנציה עם גופיפי לוי עלול להיות מאתגר כאשר תסמינים מוקדמים מבולבלים לעתים קרובות עם תסמינים דומים שנמצאים במחלות מוח אחרות או בהפרעות פסיכיאטריות. דמנציה עם גופיפי לוי יכולה להתרחש לבד או יחד עם הפרעות מוח אחרות. זוהי מחלה פרוגרסיבית, כלומר התסמינים מתחילים לאט ומחמירים עם הזמן. המחלה נמשכת בממוצע חמש עד שמונה שנים מרגע האבחנה ועד המוות, אך יכולה לנוע בין שנתיים ל-20 שנים עבור חלק מהאנשים. המהירות שבה התסמינים מתפתחים ומשתנים משתנה מאוד מאדם לאדם, בהתאם לבריאות הכללית, לגיל ולחומרת התסמינים.
בשלבים המוקדמים של דמנציה עם גופיפי לוי, התסמינים עשויים להיות קלים, ואנשים הסובלים מן המחלה יכולים עדיין לתפקד באופן נורמלי למדי. ככל שהמחלה מתקדמת, אנשים הסובלים מדמנציה עם גופיפי לוי זקוקים ליותר עזרה עקב ירידה ביכולות החשיבה והתנועה. בשלבים המאוחרים של המחלה, לעתים קרובות הם תלויים לחלוטין באחרים לסיוע וטיפול.
תסמיני דמנציה עם גופיפי לוי מסוימים עשויים להגיב לטיפול למשך תקופה מסוימת. נכון לעת הזו, אין תרופה למחלה. המחקר משפר את ההבנה שלנו לגבי המצב המאתגר הזה, והתקדמות במדע עשויה יום אחד להוביל לאבחון טוב יותר, טיפול משופר ושיטות טיפול חדשות.
דמנציה מעורבת
מצב נפוץ הוא שלמי שסובלים מדמנציה יש יותר מסוג אחד של דמנציה. לדוגמה, אנשים רבים עם דמנציה סובלים גם ממחלת אלצהיימר וגם מדמנציה כלי דם (דמנציה וסקולרית).
חוקרים שערכו מחקרי נתיחה בדקו את המוח של אנשים שסבלו מדמנציה, ומצאו שלרוב האנשים בני 80 ומעלה יש כנראה דמנציה מעורבת הנגרמת על ידי שילוב של שינויים במוח הקשורים למחלת אלצהיימר, תהליכים הקשורים למחלות כלי דם, או מצב נוסף הכולל אובדן תפקוד או מבנה של תאי עצב ומוות של תאי עצב (מצב הנקרא ניוון עצבי). מדענים חוקרים כיצד תהליכי המחלה הבסיסיים בדמנציה מעורבת מתחילים ומשפיעים זה על זה. הישגים נוספים בתחום זה יסייעו לרופאים להבין טוב יותר מצבים אלו ולפתח אסטרטגיות מניעה וטיפול מותאמות אישית.
מצבים רפואיים הגורמים לתסמינים דמויי דמנציה
ישנם מצבים רפואיים הגורמים לתסמינים דמויי דמנציה אשר אותם ניתן לעצור או אפילו לרפא קליל בעזרת טיפול מתאים. לדוגמה, הידרוצפלוס בלחץ תקין, הצטברות לא תקינה של נוזל מוחי במוח, חולף לעתים קרובות עם הטיפול.בנוסף, מצבים רפואיים כגון מתח, חרדה, דיכאון והזיות עלולים לגרום לבעיות זיכרון חמורות הדומות לדמנציה, כמו גם תופעות לוואי של תרופות מסוימות.
חוקרים זיהו גם מצבים רבים אחרים שעלולים לגרום לדמנציה או לתסמינים דמויי דמנציה. על מצבים מעין אלה נמנים מחלת דגנים ארגירופלית (מחלה ניוונית שכיחה מאוחרת), מחלת קרויצפלד-יעקב (הפרעה מוחית נדירה), מחלת הנטינגטון (מחלת מוח תורשתית פרוגרסיבית), אנצפלופתיה טראומטית כרונית (הנגרמת על ידי פגיעה מוחית טראומטית חוזרת ונשנית), דמנציה הקשורה ל-HIV (מחלה נדירה המתרחשת כאשר נגיף ה-HIV מתפשט למוח) ועוד.
החפיפה בתסמינים של דמנציה מסוגים שונים עלולה להקשות על קבלת אבחנה מדויקת, אבחון נכון הוא קריטי לקבלת הטיפול הטוב ביותר.
אבחון דמנציה
כדי לאבחן דמנציה, הרופאים מעריכים תחילה אם המטופל סובל ממצב בסיסי, שניתן לטפל בו, מצב זה עשוי להיות הגורם לקשיים קוגניטיביים. בשלב זה של האבחון יבוצעו בדיקה גופנית למדידת לחץ דם וסימנים חיוניים אחרים, כמו גם בדיקות מעבדה של דם ונוזלים אחרים כדי לבדוק רמות של כימיקלים, הורמונים וויטמינים שונים, תוצאות בדיקות אלה יכולות לעזור לחשוף או לשלול גורמים אפשריים לתסמינים של דמנציה.
סקירה של ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית של המטופל יכולה לספק רמזים חשובים לגבי הסיכון לדמנציה. שאלות טיפוסיות עשויות לכלול שאלה האם דמנציה מופיעה במשפחה, איך ומתי התחילו התסמינים, שינויים בהתנהגות ובאישיות, ואם האדם נוטל תרופות מסוימות שעלולות לגרום או להחמיר תסמינים.
הבדיקות וההליכים הבאים עשויים לשמש לאבחון דמנציה:
- בדיקות קוגניטיביות ונוירולוגיות. מבחנים אלו משמשים להערכת חשיבה ותפקוד גופני. אלה כוללים הערכות של זיכרון, פתרון בעיות, כישורי שפה ומיומנויות מתמטיקה, כמו גם איזון, תגובה חושית ורפלקסים.
- סריקות מוח. בדיקות אלו יכולות לזהות שבץ מוחי, גידולים ובעיות אחרות שעלולות לגרום לדמנציה. סריקות גם מזהות שינויים במבנה ובתפקוד המוח. הסריקות הנפוצות ביותר הוטומוגרפיה ממוחשבת (CT), המשתמשת בקרני רנטגן כדי לייצר תמונות של המוח ואיברים אחרים, הדמיית תהודה מגנטית (MRI), המשתמשת בשדות מגנטיים וגלי רדיו כדי לייצר תמונות מפורטות של מבני גוף, כולל רקמות, איברים, עצמות ועצבים, טומוגרפיה של פליטת פוזיטרון (PET), המשתמשת בקרינה כדי לספק תמונות של פעילות המוח
- הערכה פסיכיאטרית. הערכה זו תעזור לקבוע אם דיכאון או מצב בריאותי נפשי אחר גורמים או תורמים לתסמינים של החולה.
- בדיקות גנטיות. לחלק מן הסוגים השונים של הדמנציהגורם גנטי. במקרים אלה, בדיקה גנטית יכולה לעזור לאנשים לדעת אם הם נמצאים בסיכון לדמנציה. חשוב לדבר עם יועץ גנטי לפני ואחרי הבדיקה, יחד עם בני המשפחה והרופא.
- בדיקת דם. רופאים יכולים להזמין בדיקת דם למדידת רמות בטא עמילואיד, חלבון המצטבר בצורה חריגה אצל אנשים עם אלצהיימר. מספר בדיקות דם אחרות נמצאות בפיתוח. עם זאת, הזמינות של בדיקות אבחון אלו לאלצהיימר ודמנציה קשורה עדיין מוגבלת.
טיפול בדמנציה
כיום אין טיפול שבכוחו לרפא דמנציה אולם יש טיפולים העשויים, לפחות לזמן מה, להקל על התסמינים ולעכב את ההחמרה הבלתי נמנעת בפגיעה בכישורים הקוגניטיביים. אצל חולים המאובחנים כסובלים מירידה קוגניטיבית קלה (MCI – Minimal Cognitive impairment) חשוב לאזן היטב גורמי סיכון למחלות לב לכלי דם (יתר לחץ דם למשל כמו גם רמת שומנים בדם) ויש לשלב ביצוע פעילות גופנית עם פעילות מוחית.
אצל מי שסובלים מדמנציה בשלב מוקדם עד בינוני ייקבע טיפול על ידי רופא מומחה בגריאטריה, נוירולוגיה או פסיכיאטריה בשיתוף רופא המשפחה. בשלב זה של המחלה קיימת המלצה למתן טיפול בתרופות מקבוצת מעכבי האנזים אצטיל כולין אסטראז' אשר בכוחן, במקרים מסוימים, לעכב את ההתדרדרות במצב. הטיפול בתרופות ניתן לתקופה מוגבלת (כשנתיים לערך) וכאשר מסתבר שהמצב כבר אינו מצדיק המשך הטיפול (למשל כאשר הפגיעה הקוגניטיבית כבר חמורה עד כדי צורך באשפוז סיעודי) הוא יופסק.
לעיתים קרובות חלק בלתי נפרד מן הטיפול בדמנציה יהיה טיפול בתופעות נפשיות שלה. אצל חולים בדמנציה הסובלים ממחשבות שווא, הזיות, דיכאון, חרדה, הפרעות במעגל ערות – שינה וכד' יש צורך בטיפול פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר המתמחה גם בטיפול בסובלים משיטיון.
עבור חולי דמנציה מומלץ לעסוק בפעילות המחזקת מיומנויות קוגניטיביות, כך למשל משחקי זיכרון קלים. ייתכן ולפעילויות כאלה השפעה חיובית בשלבים מוקדמים של המחלה (אם כי אין בכוחן למנוע החמרתה לאורך זמן). חשוב שהפעילויות יערכו באופן מכובד ונעים עבור הסובלים מדמנציה.
מכיוון שלחולי דמנציה קשה להסתגל לסביבה חדשה או שינויים סביבתיים חשוב להתאים את סביבתם ליכולותיהם. כך למשל אצל אנשים עם דמנציה הסובלים משוטטות (הליכה ללא מטרה תוך סכנה שילכו לאיבוד) מומלץ לשלב בשגרת היום הליכה מבוקרת לאורך מסלול קבוע יחד עם מבוגר אחראי.
מחלת אלצהיימר היא הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה אולם ישנם גם גורמים נוספים העשויים לגרום לשיטיון. ההערכה היא שכ-70% מן המקרים של דמנציה הם תוצאה של מחלת אלצהיימר, עשרים אחוז נוספים הם תוצאה של פגיעה וסקולרית (בזרימת דם במוח) ועוד כעשרה אחוזים הם מקרים של דמנציה עם גופיפי לוי. ישנם גורמים נוספים לדמנציה אולם הם בשכיחות נמוכה מאוד (למשל דמנציה כתוצאה מטראומה חוזרת ונשנית למוח).
אי אפשר למנוע הופעת דמנציה אולם ניתן לעשות רבות כדי לעכב את התפתחות המחלה. כך למשל שמירה על אורח חיים בריא, תזונה נכונה, משקל גוף תקין, הימנעות מעישון וצריכה מוגזמת של אלכוהול, ועיסוק בפעילות גופנית בכוחם לעכב תהליכים המובילים לדמנציה וסקולרית (דמנציה כתוצאה מפגיעה בזרימת הדם במוח). ידוע שדמנציה נוטה להתפתח אצל מי שלהם נטייה גנטית לסבול ממנה, אורח חיים בריא בכוחו לדחות את התפתחות המחלה כמו גם להאט את קצב החמרתה.
חשוב להבין שאין טיפול אשר בכוחו להשיב את הגלגל אחורה ולרפא דמנציה אולם ישנם טיפולים אשר בכוחם לעכב את החמרת התסמינים כמו גם טיפולים אשר בכוחם להקל על תופעות נפשיות אשר חולי דמנציה עשויים לסבול מהן (דיכאון או חרדות למשל). חשוב מאוד לזהות את סוג הדמנציה כדי לקבוע את אופן ההתמודדות הטוב ביותר. חשוב להתאים את הטיפול למקרה המסוים, במקרים רבים הטיפול יהיה תומך בדמות סיוע לסובלים מדמנציה בהיקף הנחוץ להם בהתאם לשלב בו נמצאת מחלתם.
ברוב המוחלט של המקרים חולי דמנציה יאבדו בסופו של דבר את כשירותם המשפטית ויזדקקו לאפוטרופוס אולם חשוב לדעת שאבדן כזה של כשירות משפטית אינו מתרחש אוטומטית מיד עם אבחון דמנציה. מומלץ לשמור עד כמה שניתן על האוטונומיה של החולה ולאפשר לו להחליט החלטות עבור עצמו ככל שניתן בהתאם לשלב בו נמצאת מחלתו.
תסמינים של דמנציה עשויים להיות דומים אולם לנבוע מסיבות שונות. הסוג הנפוץ ביותר של דמנציה הוא זה הנגרם ממחלת האלצהיימר, מחלה של המוח התוקפת בדרך כלל בסביבות גיל 75 – 85 ומתפתחת בחומרתה עד שהיא גורמת למוות בתוך עשר שנים. 70% מן המקרים של דמנציה הם ממחלת האלצהיימר, עשרים אחוז נוספים נגרמים מסיבות וסקולריות, בעיות של זרימת דם במוח. כך למשל תיתכן דמנציה אצל מי שסבלו משבץ מוחי. סוג נוסף של דמנציה מכונה דמנציה עם גופיפי לוי, בדמנציה זו נוצרים משקעים במוח (המכונים גופיפי לוי) והם הגורמים לבעיות הקוגניטיביות.
לעיתים קרובות קשה לקבוע את סוג הדמנציה, זאת מכיוון שהסימפטומים דומים. ישנם מקרים של דמנציה מעורבת, דמנציה הנגרמת בשל יותר מגורם אחד, כך למשל דמנציה כתוצאה ממחלת אלצהיימר ומגורמים וסקולריים גם יחד.
תודה! בקשתך נקלטה בהצלחה
קביעת תור אונליין בקלות ובמהירות
רק עוד כמה פרטים וסיימנו, אל תשכחו להביא את ההפנייה מרופא המשפחה שלכם וכרטיס מגנטי
