מִיוֹמָה ברחם - כל המידע לטיפול והתמודדות

גודל מיומה ברחם עשוי לנוע בין פחות מסנטימטר ועד לכ-30 ס"מ. מיומות מופיעות כגוש אחד או כמקבץ גושים, גודלן, מיקומן ותסמיניהן משתנים, והשכיחות להתפתחותן עולה בהתקיים רקע משפחתי לכך.

אופן היווצרות מיומות – שרירנים

מיומה ברחם מורכבת משילוב רקמת דופן הרחם ותאי שריר, אשר יוצאים מתוך שריר הרחם ומתרבים באופן מהיר, ומכאן השם בעברית, שרירן. האסטרוגן – ההורמון הנשי שמופרש מהשחלה, מסייע להתפתחות שרירנים. שמות השרירנים ניתנים לפי מיקומם ברחם: שרירנים המתבלטים מדופן הרחם לתוך חלל הבטן מכונים שרירנים תת-נסיובים, כי מקורם בחומר נסיובית המצפה את הרחם; שרירנים המצויים בתוך דופן הרחם מכונים שרירנים תוך-דופנים, ושרירנים שדוחקים את רירית הרחם ומתבלטים אל חלל הרחם מכונים שרירנים תת-ריריים. ישנם גם שרירנים הצומחים כפוליפים לתוך חלל הרחם.

התסמינים המאפיינים שרירנים

התסמינים מושפעים מגודל השרירן ומיקומו. שרירנים המצויים בדופן הרחם ואינם בולטים לחלל הרחם וכן שרירנים שגודלם עד 7 ס"מ, לא יאופיינו בדרך כלל בתסמינים. אלה הם סוגי השרירנים השכיחים בקרב רוב הנשים, ולפיכך מרביתן אינן סובלות מתסמינים ולא נזקקות לטיפול.

תסמיני שרירנים תת-נסיובים ושרירנים גדולים משתנים, ובהם: תחושות מלאוּת וכובד בבטן התחתונה; עצירות; לחץ המופעל על צינורות השתן/ שלפוחית השתן/ החלחולת וצורך להתרוקן לעיתים תכופות; במקרים מסוימים עשוי להתפתח נמק מלווה בכאב במרכז שרירנים גדולים. שרירנים תת-ריריים מתאפיינים בדימומים כבדים במהלך מחזור הווסת החודשי, שעשויים להוביל לאנמיה.

תסמינים נוספים, שמאפיינים תופעות גניקולוגיות אחרות ומצריכים אבחון מדויק, הם: דימום בלתי סדיר ובין וסתות; אי-נוחות בעת קיום יחסי מין; דימום חזק ומתמשך שאליו נלווים כאבי מחזור עוצמתיים, וכן קשיי פוריות, סיבוכי היריון והפלות חוזרות.

ככל שהשרירנים מתפתחים הם מגדילים את הרחם. גודל רחמה של הנבדקת מושווה לגודל רחם בתקופת ההיריון.

שרירנים ברחם – דרכי אבחון וטיפול

מאחר שתסמיני המיומות אינם מאפיינים רק תופעה זו, יש צורך לבחון היטב את הקשר בין תלונות המטופלת לבין קיום מיומה ברחמה. למי שסובלת מדימום בלתי סדיר או מוגבר, תבוצע הערכה מלאה לבירור מקור הדימום, לרבות דגימת רירית הרחם ובדיקת פאפ. לאחר עמידה על הפגיעה באיכות חיי המטופלת יש להעריך את גודל הרחם, מיקום השרירנים, גודלם ומספרם.

באשר לאבחון – שרירנים גדולים ניתן לאתר בבדיקת אולטרסאונד ובבדיקה גניקולוגית, שרירנים קטנים מאובחנים בבדיקת אולטרסאונד בלבד.

הטיפול בשרירנים נקבע לפי גודלם ומידת השפעתם על איכות החיים של האישה:

מעקב אחר התפתחות שרירנים ברחם – כשמדובר בשרירן לא גדול, או בשרירן שאינו מפריע לאיכות חיי המטופלת, יומלץ לעקוב אחר קצב גדילתו במסגרת שגרת הביקורים אצל הגניקולוג.

טיפול תרופתי – תכליתו לצמצם זמנית את גודלו של רחם שרירני ולשפר את תסמיני התופעה: להפחית את הדימום הנלווה ולהקטין את האנמיה שנגרמת עקב כך, בשל מחסור בברזל בגוף.

במקרים מסוימים טיפול תרופתי תומך מאפשר להימנע מניתוח, בייחוד אצל נשים הקרבות לגיל הפסקת המחזור החודשי. לעיתים הוא מסייע בהקטנת גודל השרירנים ברחם טרם ביצוע ניתוח, או בהעלאת ריכוז ההמוגלובין לרמה הנדרשת לפני ניתוח.

לפרוסקופיה – שרירן קטן מסוג תת-רירי, ניתן לסלק מהרחם באמצעות ניתוח לפרוסקופי – פעולה זעיר-פולשנית שבה נכנסים לחלל הבטן דרך נקבים זעירים, ושולפים את השרירן.

לפרוסקופיה ניתוחית מוכרת כיום כטיפול במגוון תופעות גניקולוגיות, ובהוצאת שרירן היא מציעה יתרונות רבים, בהם: מניעת דימום מסיבי והפחתת הצורך בקבלת מנות דם, צמצום הסיכוי להידבקויות בתוך האגן, אשפוז קצר, צורך מופחת בנטילת משככי כאבים, החלמה מהירה ושיפור התוצאות האסתטיות לאחר הניתוח.

כריתת המיומה בפתיחת בטן – שיטה זו מאפשרת הסרת מספר רב של מיומות תוך שימור הרחם למניעת דימום מוגבר והשגת היריון בעתיד. לפני ההחלטה על ביצוע ניתוח יש לבצע הערכה גניקולוגית מקיפה לרבות בדיקת אולטרסאונד ולעיתים היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לקבוע את מיקום השרירן במדויק.

כשהשרירנים גדולים ורחבי היקף, מצויים בעומק חלל הרחם ואספקת הדם אליהם רבה, מומלץ על ביצוע ניתוח זה, כדי להסירם ביעילות. במקרים שבהם המטופלת סיימה את תכנון הילודה שלה, ניתן אף לבצע ניתוח לכריתת הרחם כולו.