היריון בסיכון

הגורמים להיריון בסיכון

הגורמים המצויים ברקע היריונות בסיכון קשורים בדרך כלל בגיל האם – מתחת 18 או מעל 35; בהיסטוריה הרפואית שלה – מחלות דוגמת לב וכלי דם, יתר לחץ דם, אפילפסיה, סוכרת; הפלות חוזרות בעבר; גורמי סיכון במשפחה ומצבים הקשורים בהיריון כמו היריון מרובה עוברים, שליית פתח או שליה נעוצה.

לעיתים גורמי הסיכון מתפתחים במהלך ההיריון ללא קשר לרקע האישי או המשפחתי, לדוגמה: סוכרת היריון, רעלת היריון או זיהום כמו CMV. לפיכך חשוב שכל היריונית תימצא במעקב היריון, כשאישה בהיריון בסיכון תעבור בדיקות מעקב ייחודיות ותכופות יותר.

סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה

במהלך ההיריון חשוב לשים לב לסימנים המצריכים התייעצות רפואית, בהם: הקאות חמורות שהן מעבר להקאות השגרתיות בתחילת ההיריון; חום גבוה וצמרמורות; דימום או הפרשה דמית; התגברות הפרשות רגילות; תכיפות מתן שתן או כאבים בהשתנה; כאבי ראש עוצמתיים; טשטוש ראייה; התנפחות אצבעות הידיים או הפנים ושינוי בתנועות העובר לאחר השבוע ה-26 להיריון.

היריון בסיכון – מצבים לדוגמה

אנמיה – נגרמת בדרך כלל עקב חוסר ברזל, שבא לידי ביטוי ברמה נמוכה של המוגלובין – החלבון בתאים האדומים בדם שאחראי על העברת חמצן לאם ולעובר. זוהי בעיה נפוצה בהיריון, שמקורה במחסור בחומצה פולית או בברזל הדרושים ליצירת המוגלובין ושאר מרכיבי התאים האדומים. בהיריון חלה עלייה בנפח הדם שמכפילה את הצורך של הגוף בברזל. כדי למנוע אנמיה חשוב ליטול תוספי חומצה פולית וברזל כבר מתחילת ההיריון.

סוכרת היריון – אם הסוכרת מאובחנת לראשונה בהיריון, היא מכונה סוכרת היריון (בשונה מסוכרת נעורים). נמצא כי כ-4% מהנשים ההרות ילקו בה. מחלה זו משבשת את יכולת הגוף להשתמש בסוכרים ולהופכם למקור אנרגיה. הסוכרים נותרים בדם, אינם נספגים בתאים ורמת הסוכר בדם עולה. 

גורמי סיכון להתפתחות סוכרת היריון הם רקע משפחתי של סוכרת, נשים בעודף משקל ונשים שילדו בעבר תינוקות במשקל גבוה.

סוכרת היריון שאינה מטופלת מעלה את רמת הסוכר גם אצל העובר, ועקב כך הוא גדל מעבר לממדים השגרתיים, מה שעשוי להוביל לצורך בביצוע ניתוח קיסרי. לעובר עשויים להתפתח קשיים בוויסות הסוכר, קשיי נשימה ובמקרים חמורים הסוכרת עלולה לגרום לו נזקים ולהוביל למותו.

לצורך איתור סוכרת היריון חשוב לבצע בדיקת העמסת סוכר בין השבועות ה-28-24 להיריון. אבחון התופעה בשלב מוקדם וטיפול נכון בה מגבירים את הסיכוי למניעת סיבוכים.

לאחר האבחון יש להימצא במעקב היריון שכולל ניטור האם והעובר ולשמור על רמת סוכר תקינה, בהקפדה על דיאטה מיוחדת בהנחיית דיאטנית ומעקב במרפאת סוכרת היריונית. לעיתים תזדקק האם לתרופות או לזריקות אינסולין לוויסות רמת הסוכר בדמה.

​חיידק GBS  (Group B Streptococcus) – מוכר כגורם מרכזי לדלקת ריאות, דלקת קרום המוח ותחלואה קשה בתינוקות. החיידק מצוי בנרתיק, במעיים ובגרון בקרב נשים רבות, ולרוב אינו גורם לחולי. נשים בהיריון נבדקות להימצאות החיידק בתרבית מהנרתיק או בתרבית שתן. מי שנמצאה חיובית מטופלת באנטיביוטיקה לאורך ההיריון ובמהלך הלידה – כיוון שבשעת חשיפת היילוד לנרתיק הוא עשוי לחלות. 

מי שילדה בעבר תינוק החולה ב-GBS תטופל באנטיביוטיקה בלידה הבאה, אך מי שנבדקה ונמצאה נשאית בהיריון קודם, לא בהכרח תהיה נשאית בהיריון הבא.

​רעלת היריון – עלולה להתפתח מהשבוע ה-20 להיריון ולסכן את בריאות האם והעובר. תסמיניה העיקריים הם חלבון בשתן ויתר לחץ דם, המתגלים במעקב היריון. תסמינים נוספים הם עלייה מהירה וחדה במשקל; נפיחות פתאומית של הפנים והידיים; סחרחורות; כאבי ראש חזקים; טשטוש ראייה וכאבי בטן חריפים.

גורמי סיכון להתפתחות רעלת היריון הם: רקע משפחתי של התופעה; היריון מרובה עוברים; רקע אישי של רעלת בהיריון הקודם; היריון ראשון; נשים הסובלות מיתר לחץ דם קבוע או ממחלה כלייתית וכן נשים בעודף משקל.

רעלת היריון פוגעת בזרימת הדם לשליה ולרחם, עלולה לפגוע בהתפתחות העובר ולעיתים אף לגרום למותו. רעלת חמורה עשויה לגרום להפרעות בתפקודי הכבד אצל האם, לפרכוסים ולעיתים נדירות להוביל למותה.

באמצעות שמירת היריון, אשפוז וטיפול מתאים ניתן להתמודד עם התופעה. כאשר הרעלת חמורה יהיה צורך בביצוע לידה מוקדמת.