גירוי יתר שחלתי: הכל על התופעה הנפוצה בהריון

מהי התסמונת ומתי היא מופיעה?

במסגרת טיפולי השראת ביוץ מגרים את השחלות ליצירת כמות גבוהה של זקיקים אשר יוכלו להבשיל לביציות. בעקבות כך, עשוי להיגרם גירוי יתר של השחלות אשר בא לידי ביטוי בהגדלה משמעותית של השחלות ועלייה במידת החדירוּת של כלי הדם. בשל כך מתאפשר מעבר נוזלים מכלי הדם והצטברותם בחלל הלב, בית החזה והצפק. כפועל יוצא חלה עלייה בצמיגות הדם ובקרישיותו, ירידה בנפח הדם והפרעות במאזן הנוזלים בגוף. אלה מובילים להפחתה במתן השתן ועשויים להגיע לכדי אי ספיקה כליתית. 

בצורתה המוקדמת התסמונת מופיעה בין שלושה ימים לשבוע לאחר מתן הורמון hCG, המשמש להבשלת ביציות ואשר אותו נהוג לתת למטופלת לפני שאיבת ביציות או הזרעה. בצורתה המאוחרת מופיעה התסמונת בין 17-12 יום לאחר מתן ההורמון הנ"ל, וכן בתחילת היריון בייחוד אם מדובר בהיריון מרובה עוברים. במרבית המקרים התסמונת עוברת בחלוף כמה ימים. שעה שהתסמונת מופיעה בהיריון ובפרט בהיריון מרובה עוברים, היא עשויה להימשך בין שבועיים לשלושה ולהיות חמוּרה. 

תסמינים המאפיינים גירוי יתר שחלתי

את התופעה של גירוי יתר שחלתי נהוג לחלק לכמה דרגות חומרה: 

• דרגה קלה – מתאפיינת בגדילת השחלות לקוטר של כ-5 ס"מ, בתחושת אי נוחות ונפיחוּת בבטן, עם או או ללא בחילות שלשולים ו/או הקאות. בדרגת חומרה זו התסמונת שכיחה בקרב 25% מהנשים המטופלות. 
• דרגה בינונית – מתאפיינת בגדילת השחלות לקוטר של כ-12 ס"מ, התסמינים הם כמו אלה שבדרגה הקלה, ונצפית גם מיימת באולטרסאונד. בדרגת חומרה זו התסמונת שכיחה בקרב כ-10% מהמטופלות. 
• דרגה קשה – מתאפיינת בהפחתה במתן שתן, הפרעה בתפקודי הכבד, הצטברות נוזל בחלל בית החזה, מיימת משמעותית ובצקת כללית. בדרגת חומרה זו התסמונת שכיחה בפחות מ-2% מהמטופלות.

הגורמים לתסמונת הגירוי השחלתי

כיום משערים כי מעורבות של תגובה דלקתית בטיפולי השראת הביוץ היא הגורם לתסמונת, אך הדבר טרם הוכח מדעית וקלינית באופן חד-משמעי. עם קבוצות הסיכון להתפתחות גירוי יתר שחלתי נמנים מקרים ונסיבות אלה: שחלות פוליציסטיות; משקל נמוך של המטופלת; היסטוריה של גירוי יתר שחלתי בעבר; הופעת מספר רב של זקיקים ביום מתן הורמון ה- hCG; כאשר גיל המטופלת הוא פחות מ-35;  בעת שאיבת מספר גבוה של ביציות במהלך טיפולי הפוריות, ועוד. 

אופן הטיפול בתסמונת גירוי יתר

בדרגות החומרה קלה ובינונית התסמונת בדרך כלל חולפת מאליה, ואם חלה החמרה נדרש אשפוז בבית חולים. בבית החולים מטפלים בתסמונת בדרך של מתן נוזלים, מניעת סיבוכים הכרוכים בקרישיות יתר וטיפול במיימת, כל זאת תוך הקפדה על מנוחה מוחלטת. בדרגת החומרה הקשה נדרש ביצוע דיקורים חוזרים של חלל בית החזה או הבטן, שמטרתם לנקז את נוזל המיימת ולהקל על הסינון הכלייתי ועל הנשימה. 

מניעת התסמונת 

ישנן כמה דרכים אפשריות למניעה מראש של הופעת התסמונת, בהן: 
•    בעת התפתחות גירוי שחלתי ברמת חומרה קשה אפשר להפחית מתן תרופות משרות ביוץ או להשהותן, תוך ביצוע מעקב עד לירידת האסטרוגן לרמות המאפשרות את ביצוע הטיפול. 
•    זיהוי הנשים בסיכון ומתן פרוטוקול מתאים הכרוך בסיכון מופחת להופעת התסמונת. 
•    הפחתת מינון ה-hCG- אשר גורם להבשלת הביציות או הימנעות משימוש בו. 
•    מתן  hydroxyaethyl starch או אלבומין במהלך שאיבת הביציות בעת ביצוע IVF.