סכיזופרניה

תסמיני המחלה גורמים למצוקה נפשית ולפגיעה בתפקוד בדרגות שונות. רבים מהמתמודדים עם המחלה זקוקים למסגרת טיפול, וחיים בקהילות תומכות עבור נפגעי נפש ובהוסטלים, בעוד אחרים מתפקדים באופן תקין למדי ומסוגלים לפרנס את עצמם ולנהל מערכות יחסים עצמאיות. 

נמצא כי סכיזופרניה פוקדת כאחוז אחד מקרב האוכלוסייה העולמית, וכי במרבית המקרים תסמיניה מתעוררים בשנות הבגרות המוקדמות.

פירוש המונח הלטיני 'סכיזופרניה' שמקורו ביוונית, הוא שכל או מוח שסוע או מפוצל (סכיזו-פילוג, שיסוע; פרניה-הפרעה נפשית), וטָבַע אותו הפסיכיאטר השווייצרי פאול אויגן בלוילר, בשנת 1911. בעברית המחלה קרויה "שַׁסַעַת" – כשהכוונה היא לפיצול בין רגש, חשיבה והתנהגות. עקב השימוש במילה 'פיצול' נוטים לעיתים לבלבל בין סכיזופרניה לבין פיצול אישיות, שהיא הפרעת זהות דיסוציאטיבית.  

בשל מגוון ביטוייה והתייחסותה לסוגים שונים של מחלות נפש פסיכוטיות, סכיזופרניה מסווגת בעולם הפסיכיאטריה כחלק מ'הקשת הסכיזופרנית'.

שכיחות ההפרעה

סכיזופרניה אינה הפרעה שכיחה, אך נחשבת נפוצה ביותר מבּין ההפרעות הנפשיות הקשות. כאחוז מאוכלוסיית העולם סובל ממנה, ובישראל היא מהווה הסיבה לכמחצית האשפוזים בבתי חולים לבריאות הנפש. התפלגות ההפרעה דומה בקרב שני המינים, אך מהלכה שונה: גברים נוטים ללקות ביותר תסמינים שליליים של המחלה, ולהגיע לשיאה בגיל צעיר יחסית, בין 25-15. נשים לעומת זאת נוטות ללקות ביותר תסמינים חיוביים (לגבי סוגי התסמינים יפורט בהמשך), ואצלן שיא המחלה מגיע בגיל מאוחר בכעשור, בין 35-25. במקרים נדירים מאוד תופיע סכיזופרניה אצל ילדים.

תסמינים חיוביים ושליליים של סכיזופרניה

דרך נוספת לאבחון סכיזופרניה היא באמצעות חלוקה לתסמינים חיוביים, שהם חריגה מההתנהגות הנורמטיבית בבחינת התנהגות עודפת, לעומת תסמינים שליליים שהם היעדר התנהגויות נורמטיביות. 

תסמינים חיוביים

מופיעים לרוב עם פריצת ההפרעה, במסגרת ההתקף הפסיכוטי, ואופיים חולף. הטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות נועד לטפל בתסמינים אלה, עימם נמנים:

הלוצינציות – הזיות המבטאות הפרעה בתפיסה החושית, בהיעדר גירוי ממשי תואם במציאות. הנפוצות ביותר הן הלוצינציות של ראיית דמויות שאינן קיימות בחיים האמיתיים, ושל שמיעת קולות. הלוצינציה זו נחלקת לשני סוגים: קולות סמכותיים, הפוקדים על החולה לבצע פעולות שאחרת לא היה מבצען, או קולות ביקורתיים המלווים את האדם ומטיחים בו דברי השפלה וביקורת. זהו מעין "דיבור פנימי" של הלוקה בהפרעה, שנתפס על ידו כמגיע מבחוץ. 

הפרעות מחשבתיות – חולים רבים מדווחים על קושי בארגון המחשבות, בלבול בחשיבה וקושי להתבטא באופן רציף ועקבי. ביטויין של הפרעות אלה הוא למשל בשימוש בביטויים בלתי מובנים או חסרי משמעות, הפסקות פתאומיות בדיבור, דיבור מעורפל וקפיצה בין נושאים ללא קשר הגיוני.

דלוזיות – מחשבות שווא ואמונות חסרות אחיזה במציאות. ישנם כמה סוגי דלוזיות נפוצים:

מחשבות גדלוּת – תחושה של החולה כאילו ניחן בכוחות-על, או תחושת חשיבוּת עליונה. לדוגמה, אדם המאמין כי הוא אלוהים על פני אדמות.  

מחשבות ייחוס – אמונה של החולה לפיה אירועים ניטרליים הם בעלי משמעות מיוחדת ומכוונים כלפיו. עקב כך הוא נמלא בתחושות פחד וסכנה.

מחשבות רדיפה – לפיהן אנשים אחרים זוממים להזיק לחולה. מחשבות מסוג זה הן בעלות גוון פרנואידי, ומבטאות תחושת איום או נרדפוּת, כמו אדם החושד כי מאזינים לו בביתו, מבקשים להרעיל אותו וכד'.  

מחשבות שליטה – אמונה של החולה לפיה התנהגותו או מחשבתו נשלטות על ידי גורם חיצוני.

תסמינים שליליים 

במרבית המקרים, לאחר ההתקף הפסיכוטי והופעת התסמינים החיוביים חלה רגיעה שבמהלכה מופיעים התסמינים השליליים, מרביתם בעלי אופי יציב. הסימפטומים השליליים מהווים אתגר בטיפול במחלה כיוון שהם מקשים על המטופל להתגייס לטיפול על ערוציו השונים. אלה שלוש הקטגוריות העיקריות של תסמינים אלה:

ירידה באיכות היכולות הקוגניטיביות – באה לידי ביטוי בליקויים בזיכרון, בריכוז ובקשב, הפוגעים בתפקודי היומיום. בכל התקף של המחלה נגרמים הידרדרות קוגניטיבית נוספת ואובדן יכולות תפקודיות. לכן ישנהּ חשיבות לאבחון ההפרעה בשלב מוקדם.

נסיגה חברתית – מתבטאת בהיעדר עניין בזולת, אובדן יוזמה ורצייה חברתית, הימנעות מיצירת קשר עין, דיבור דל וכן ירידה באיכות הכישורים החברתיים. כל אלה פוגעים בקשריו החברתיים והמשפחתיים של החולה.

פגיעה רגשית – בין מאפייניה: תגובות רגשיות שאינן תואמות את הסיטואציה; אי יכולת לחוש הנאה; קיפאון ואפטיות. תסמינים אלה עלולים לגרום לחולה מצוקה רגשית עזה. 

אבחון המחלה יתבצע על ידי פסיכיאטר, אשר יעמוד על התנהגות החולה ויעריך את מצבו.

בסיום האבחון הרפואי יותאמו למטופל תרופות להתמודדות עם המחלה, הקלה על תסמיניה ותפקוד מיטבי בשגרה בעזרתן.

אפשרויות הטיפול בסכיזופרניה

עד לפני כמה עשורים סכיזופרניה נחשבה למחלה כרונית חשוכת מרפא, שעל החולים בה נגזרו חיי סבל, בשולי החברה ובמסגרות אשפוז. כיום, מגוון רחב של מודלים שיקומיים וטיפוליים שפותחו מאפשרים לנהל חיים עצמאיים ומלאים לצד ההפרעה, תוך השתלבות בחברה. 

בשל שוֹנוּת התסמינים הנלווים להפרעה וההשפעה האינדיבידואלית על כל חולה בהיבט רמת התפקוד, קשת הטיפולים המוצעת נרחבת, והגישה המועדפת היא טיפול כוללני המתמקד בתסמיני המחלה, בשיקום בפן התפקודי ובסיוע פסיכולוגי לחולה ולבני משפחתו.

מטרת כלל הטיפולים היא מזעור הפגיעה שההפרעה מסבה לחולה,  תוך השתלטות על תסמיני המחלה וסיוע בניהול חיים תקינים ושגרתיים ככל הניתן.

מאחר שכל התקף פסיכוטי במסגרת המחלה מוביל לפגיעה חמורה ביכולות הקוגניטיביות, נודעת חשיבות רבה לטיפול מוקדם בסכיזופרניה.

 היעדר טיפול עלול להוביל להחמרה משמעותית במצב החולה, לרבות אגרסיביוּת ועוינוּת מצד המטופל, ונטיות אובדניות.

אלה הן דרכי הטיפול המקובלות:

טיפול תרופתי – עומד במוקד הטיפול בסכיזופרניה, וכולל:

תרופות אנטי-פסיכוטיות – מתמקדות בחסימת פעילותו המוגברת של הדופמין במוח. נחלקות לשניים: תרופות 'טיפוסיות' – פותחו בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ויעילות לטיפול בתסמינים החיוביים של ההפרעה. עם זה הן כרוכות בתופעות לוואי קשות בתדירות גבוהה; תרופות 'לא טיפוסיות' – דור חדש של תרופות שפותח בשנות ה-90 של המאה ה-20 (מכונות 'תרופות מדור שני'). נמצאו כיעילות לטיפול בסימפטומים החיוביים והשליליים של ההפרעה גם יחד, ומעוררות פחות תופעות לוואי.

טיפול תרופתי לדיכאון וחרדה – נלווה לטיפול האנטי-פסיכוטי, במידת הצורך.

לצורך בחירה בטיפול תרופתי המתאים למטופל והפחתת תופעות הלוואי עקב הטיפול, על החולה להימצא במעקב רפואי שגרתי וקבוע. בדרך כלל הטיפול התרופתי לבדו אינו מביא לשיפור מספק ביכולות התפקוד של החולה ובאיכות חייו הכללית. לפיכך מומלץ לשלב עימו גם טיפול שיקומי ותמיכתי. 

טיפול נפשי – טיפול במישור זה מסייע לחולי סכיזופרניה רבים המתמודדים עם בדידות, מצוקה רגשית וקושי להתמיד בטיפול התרופתי המשולב עם התהליך השיקומי. טיפול פסיכותרפי פרטני מסייע ברכישת מיומנויות חברתיות, מעניק תמיכה נפשית ומגביר את סיכויי ההתמדה בטיפול השיקומי והתרופתי. כמו כן טיפול פסיכותרפי מחדיר בחולה כוחות ומוטיבציה להתמודד עם השינויים שהוא עובר, ולהתמלא תקווה ואמונה.

כאשר החולה מצוי בתקופה מאוזנת, הוא יכול לפנות לטיפול נפשי המוצע בקהילה. כאשר חלה החמרה במצבו של החולה או בתקופה של התקף פסיכוטי, מומלץ לפנות למסגרת של אשפוז. כאשר המחלה מתפרצת בשלב הילדוּת המוקדמת, יש חשיבות לקבלת הדרכת הורים לצורך מתן כלים והכוונה, ולעיתים מומלץ על טיפול משפחתי כדי לסייע למסגרת המשפחתית להתמודד עם בן משפחה שלקה בהפרעה. 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – פועל בשני ערוצים: הפן הקוגניטיבי, נועד להשפיע על דפוסי החשיבה. במסגרתו בוחנים עם המטופל את הדלוזיות שמהן הוא סובל, ומסייעים לו להבין שאינן מציאותיות. כלי טיפולי לדוגמה הוא ניהול יומן שבו המטופל מתעד את הדלוזיות שלו ואת תדירותן, במטרה לסייע לו לפתח מודעות למצבים שבהם הן מתעוררות.

הפן הנוסף הוא ההתנהגותי, מתמקד בשינוי ההתנהגות הלכה למעשה. למטופל מוקנים כלים ואסטרטגיות שיקלו עליו בהתנהלות היומיומית ובהתמודדות עם התסמינים החיוביים של המחלה והמצוקה שהם גורמים. הכלים מותאמים באופן אישי לכל מטופל, למשל, טכניקות הרפיה המסייעות בעת התגברות החרדה הנלווית לסימפטומים של המחלה.

מסגרות ותוכניות שיקומיות – ערוץ זה נועד לחזק את יכולות התפקוד העצמאי של החולה, ולנסות לקרבו ליכולותיו ערב התפרצות ההפרעה. תוכנית השיקום מותאמת לכל מטופל באופן אישי לפי צרכיו, ומטרתה לשלב את החולה במסגרות תעסוקתיות מתאימות, במגורים בדיור מוגן או הוסטלים ובפעילות במועדונים חברתיים עבור פגועי נפש.

כאשר הפגיעה בתפקוד נרחבת ומשמעותית, תתמקד התוכנית השיקומית בשלביה הראשונים בהקניית מיומנויות חיים בסיסיות כמו ניקיון הבית ותחזוקתו, בישול, עריכת קניות, התמצאות בתחבורה ציבורית וכד'.

טיפולים נוספים בסכיזופרניה הם תרפיות לסוגיהן כמו טיפול באומנויות, ריפוי בעיסוק ועוד.