אפילפסיה (Epilepsy), "כפיון" בעברית, ובלשון העם "מחלת הנפילה", היא מחלה מוכרת אשרהידיעה הרווחת בקרב הציבור היא שמדובר בהפרעה נוירולוגית (עצבית) במוח המתבטאת בהתקפי פרכוסים. בעיקרו של דבר אפילפסיה היא אכן הפרעה בפעילות החשמלית במוח אולם אופן הביטוי שלה הוא רחב מכפי שרובנו נוטים לחשוב.
כ-100,000 אזרחים ישראלים מאובחנים כלוקים באפילפסיה. לכן, כדאי להעמיק את ההיכרות עמה ולהבין טוב יותר את הגורמים לה, באיזה גיל היא עשויה להופיע לראשונה? מגוון התסמינים הרחב שלה, כיצד מאבחנים אפילפסיה? אלו טיפולים ניתן לקבל כנגדה ועד כמה הם יעילים? האם ישנם גורמים המגדילים את הסיכון ללקות באפילפסיה? מה ניתן לעשות כדי למנוע הופעתה כליל או לפחות להפחית את הסיכוי להישנות התקפי אפילפסיה? ועוד.
במאמר זה תקראו על:
למה בחרנו ברופאים האלו? 
מהי אפילפסיה?
אפילפסיה היא שם כולל לקבוצת ליקויים נוירולוגיים הגורמים להתקפים חוזרים ונשנים, בתכיפות כזו או אחרת. ישנם התקפים אפילפטיים משלל סוגים, החל מהתקפים כמעט בלתי ניתנים לזיהוי (למשל, קפיאה במקום ומבט מזוגג למשך כמה שניות) וכלה בהתקפי פרכוסים בעוצמה העלולה לגרום נזק גופני כגון שברים בעצמות ואפילו מוות כתוצאה מחנק בשל בליעת הלשון או נשיכת הלשון ודימום אל תוך הגרון.
השם העברי המדעי של אפילפסיה הוא "כפיון" אולם בקרב הציבור הכינוי הנפוץ הוא "מחלת הנפילה" (בגלל התקפים אפילפטיים המתחילים בנפילה אל הקרקע וממשיכים בפרכוסים).
אפילפסיה היא נפוצה יותר מכפי שרובנו נוטים לחשוב. ההערכה היא שאצל אדם אחד מכל מאה יופיע, בשלב כלשהו בחיים, התקף אפילפטי, מסוג כזה או אחר, בנסיבות מסוימות ובעוצמה היכולה להיות חזקה יותר או פחות.
התקפים אפילפטיים נובעים מהפרעה בפעילות החשמלית בתאי עצב (נוירונים) במוח. ישנם מי שאצלם התקפים אפילפטיים מתרחשים באופן ספונטני (ללא גורם מעורר), פעמים אחרות ההתקפים מגיעים לאחר חשיפה לתנאים מסוימים כגון הבזקי אור, ריכוז עמוק (למשל בעת שמשחקים שחמט), במצבים של חסך בשעות שינה, שימוש בתרופות מסוימות (או דווקא בתקופה בה מפסיקים ליטול תרופות כאלה ואחרות), האזנה למוסיקה רועשת ועוד.
חשוב לדעת שכיום ניתן לעשות רבות כדי למנוע הופעתם של התקפים אפילפטיים. פניה לאבחון מיד עם הופעת סימפטומים ראשונים העלולים להעיד על ליקוי בפעילות החשמלית במוח תאפשר מתן טיפול אופטימלי.
מה גורם לאפילפסיה?
לעיתים קרובות אפילפסיה מופיעה ללא סיבה שניתן לשים עליה את האצבע. פעמים אחרות מזוהים גורמים התורמים להיווצרות ליקויים באותות חשמליים במוח ועלולים לגרום להתקפי אפילפסיה.
ידוע על נטייה גנטית להתפתחות אפילפסיה, מוכרים גנים שפגם באחד או יותר מהם עלול לגרום להוההערכה היא שקיימים פגמים גנטיים רבים נוספים מעין אלה אשר טרם זוהו. לכן, מי שיש להם קרובי משפחה הסובלים מאפילפסיהנמצאים בסיכון מוגבר ללקות בה בעצמם.
במקרים של אפילפסיה שהסיבה לה גנטית, כמו גם כאשר הגורם למחלה אינו ידוע, שכיחותם של ההתקפים היא גדולה יותר בגיל הילדות ולאחר גיל 60. נזק למוח, כתוצאה מחבלה, גידול שפיר, הליך כירורגי או שבץ מוחי עלול לגרום לתחילת הופעתם של התקפי אפילפסיה. באותו אופן, גם זיהום במוח (נגיפי, פטרייתי או חיידקי) עלול לגרום לאפילפסיה. זו גם הסיבה שזיהום תוך רחמי במהלך ההיריון עלול לגרום לאפילפסיה אצל היילוד.
גורמים נוספים מוכרים לאפילפסיה הם מטבוליים (חילוף חומרים לא תקין כתוצאה ממחלה, תזונה לקויה או מצב פיזי ירוד) ולעיתים נדירות גם מחלה דלקתית (כגון זיהום חמור יחסית באיבר פנימי בגוף).
תסמינים לאפילפסיה
התסמין המובהק ביותר של אפילפסיה הוא התקפי פרכוסים. יש מגוון רחב של התקפים כאלה, החל מבהייה ומצמוץ למשך מספר שניות וכלה בנפילה פתאומית ארצה, תנועות בלתי רצוניות עזות של הגפיים עד כדי סכנה לנזק גופני, נשיכת הלשון, אבדן הכרה ועוד. אופי ההתקף האפילפטי נובע מן האזור במוח בו מתרחשת ההפרעה החשמלית. ברוב המקרים כל חולה אפילפסיה חווההתקפים מסוג מסוים אולם ישנם חולים אצלם מופיעים סוגים שונים של התקפים ובעוצמה עזה יותר או פחות.
סוגים שונים של התקפים אפילפטיים
מקובל לסווג חולי אפילפסיה לפי סוג ההתקפים המופיעים אצלם. ישנם התקפי פרכוסים המעידים על מוקד הליקוי החשמלי במוח. כך למשל מי שסובלים מהתקפי פרכוסים של אחת הגפיים (רעד וקפיצות בלתי רצוניות של הגפה) יסווג כלוקה באפילפסיה מוקדית (ההפרעה באזור במוח השולט על אותה גפה).
אפילפסיה מוקדית נחלקת לשני סוגים, אפילפסיה מוקדית בה התקפי הפרכוסים מלווים בשינוי המצב ההכרה (Complex Partial Seizure) או ללא שינוי כזה (Simple Partial Seizure). אפילפסיה הגורמת להתקפי פרכוסים כלליים (General Seizures), המעידים על הפרעות באזורים שונים במוח בו בזמן, מכונה אפילפסיה כללית.
מי שאצלם מופיעים לעיתים התקפי אפילפסיה מוקדית ופעמים אחרות התקפי פרכוסים כלליים מסווגים כסובלים מאפילפסיה משולבת. ישנם מקרים בהם קשה לקבוע את סוג ההתקפים ולא ניתן לומר אם החולה סובל מאפילפסיה מוקדית, כללית או משולבת.
את הפרכוסים המוטוריים המתרחשים במהלך התקפים אפילפטיים נהוג לסווג לפי מאפיינים שונים שלהם. כך למשל התקף של אבדן הכרה פתאומי, נוקשות ואז רעד עז בכל הגוף מכונה "התקף גדול" (Grand Mal) או התקף טוני קלוני. התקף כזה מלווה לעיתים באבדן שליטה על הסוגרים (בדרך כלל בריחת שתן ולעיתים רחוקות יותר גם בריחת צואה), קצף בפה ונשיכת הלשון.
התקף טוני הוא כזה בו שרירי הגוף הופכים נוקשים והוא עלול לגרום לנפילה לארץ. בהתקף קלוני מופיעות תנועות מהירות בפנים, הצוואר והזרועות. התקף א-טוני מתבטא ברפיון שרירים הגורם לחולה להתמוטט וליפול ארצה. התקף מיוקלוני הוא כזה בו יש תנועה מהירה וחדה של אחת הגפיים.
התקפי ניתוק (אותם נהוג היה לכנות "Petit Mal" או "התקף קטן") הם אירועים קצרים (עד 30 שניות) של בהייה בחלל המלווה לעיתים במצמוץ או ליקוק השפתיים. חשוב לדעת שייתכנו התקפים דמויי התקפי אפילפסיה אצל אנשים שאינם חולים במחלה, למשל כתוצאה ממצבים נפשיים מסוימים. התקפים כאלה מכונים Psychogenic Non-epileptic Seizures או PNES בקיצור. אבחנה מדויקת היא הכרחית כדי להימנע ממתן טיפול שגוי.
אבחון אפילפסיה
אפילפסיה מאובחנת על ידי נוירולוג, רופא המתמחה בטיפול בליקויים במוח ובמערכת העצבים. חשוב מאוד למסור לרופא תיאור מפורט ככל שניתן של ההתקף ממנו סבל המטופל (ברוב המקרים חולי אפילפסיה מגיעים לאבחון לאחר שהתרחש התקף משמעותי ראשון).
הרופא עשוי להיעזר בבדיקות דימות של המוח כגון CT ראש, MRI מוח, בדיקת PET לזיהוי אזורי פעילות מוגברת במוח, בדיקת SPECT (מיפוי תלת ממדי של המוח בעזרת חומר רדיואקטיבי המוזרק אל מחזור הדם), בדיקת EEG, בדיקת MEG, ניטור משולב וידאו ו- EEG ועוד.
טיפול באפילפסיה
מטרת הטיפול באפילפסיה היא מניעת הופעת התקפי פרכוסים. ההעדפה היא להשיג מטרה זו באמצעות טיפול תרופתי. נטילה סדירה של תרופות אנטי-אפילפטיות מאפשרת במרבית המקרים תקופות ארוכות מאוד ללא התקפים. סוג התרופה והמינון נקבעים לפי מגוון פרמטרים כגון גיל החולה, סוג ההתקפים, עוצמתם ותכיפותם, השיפור שהושג תוך שימוש בתרופה מסוימת (ניסוי וטעיה) וכדומה.
טיפולים נוספים באפילפסיה הם באמצעות מכשירים המעבירים זרמים חשמליים אל המוח. ישנם כאלה המושתלים אל מתחת לעור, פועלים אוטומטית עם אפשרות להפעלה ידנית על ידי המטופל במקרה של תחושת התקף ממשמש ובא.
במקרים חמורים של אפילפסיה, כאשר טיפולים תרופתיים ובזרמי חשמל לא הניבו שיפור מספק, ניתן לשקול הליך כירורגי לכריתת המוקד להתקפים האפילפטיים תוך הימנעות מנזק לחלקים אחרים במוח.
טיפול באפילפסיה מטרתו מניעת התקפים ולא ריפוי המחלה. רובם המוחלט של חולי אפילפסיה המטופלים תרופתית או במכשיר זרמי חשמל מנהלים חיים מלאים ללא התקפים כלל או עם מספר מצומצם מאוד של התקפים קלים יחסית ובמרווחי זמן גדולים זה מזה.
אפילפסיה שאינה מטופלת עלולה לגרום, במהלך התקף פרכוסים, לנזק פיזי, לעיתים חמור (שברים בגפיים ואפילו מוות מחנק). סיבוכים נוספים עשויים להיות פסיכולוגיים ונפשיים (עד כדי חרדה או דיכאון חמור).
רופאים מחויבים על פי חוק לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) על מטופל בן 16 ומעלה המאובחן כלוקה במחלה העלולה לפגוע בכושרו לנהוג. חולי אפילפסיה העוברים הערכה במרב"ד יכולים לקבל היתר להחזיק רישיון נהיגה כאשר הם מטופלים באופן שהוכיח עצמו כיעיל (במקרה שלהם) ונמצאים במעקב רפואי.
לחולות אפילפסיה הנכנסות להריון מומלץ לא להפסיק ליטול תרופות אנטי-אפילפטיות מחשש להופעת התקפי פרכוסים שיסכנו את האם והעובר. עם זאת, ידוע על תרופות אנטי-אפילפטיות העלולות לגרום למומים בעובר ולכן חשוב להיוועץ עם הנוירולוג המטפל לפני כניסה להריון. רוב חולות האפילפסיה יכולות ללדת תינוקות בריאים ללא קושי.
תודה! בקשתך נקלטה בהצלחה
קביעת תור אונליין בקלות ובמהירות
רק עוד כמה פרטים וסיימנו, אל תשכחו להביא את ההפנייה מרופא המשפחה שלכם וכרטיס מגנטי
