בקע סרעפתי - המדריך עם כל המידע הרפואי והמעודכן
במצב בריא, נמצאת הקיבה מתחת לשרירי הסרעפת. "בקע" הוא מצב שבו רקמות או חלקים מאיברים הממוקמים באופן בריא באזור מסויים, חודרים אל אזור או איבר סמוך. בבקע סרעפתי – חודרת הקיבה אל בית החזה דרך הסרעפת.
ברוב המקרים, בקע סרעפתי הוא א-סימפטומטי, כלומר, הוא אינו גורם לכאבים או לתופעות משניות ועל כן אבחון בקע סרעפתי כזה מתרחש בדרך כלל על רקע של פתולוגיות נוספות. במקרים של בקע סרעפתי משמעותי, נראה תסמינים כמו ריפלוקס ("צרבת"), קשיי נשימה, כאבים בחזה, ועוד. ניתוח לתיקון בקע סרעפתי הינו הליך קצר ובטוח, המאפשר חזרה לשגרת חיים נטולת הכאבים והתסמינים האופייניים.
במאמר זה תוכלו לקרוא על:
מהו בקע סרעפתי, וכיצד הוא מתפתח?
באופן נורמלי, הבטן ובית החזה הם אזורים שמופרדים ביניהם באמצעות שריר הסרעפת – שריר ה"מונח" לרוחב הבטן. הוושט, המחבר בין הלוע למעלה הקיבה, עובר דרך בית החזה דרך פתח בסרעפת שנקרא "היאטוס" (Hiatus).
כששרירי הפתח או הרצועות המקיפות אותו נחלשות, באופן טבעי עם הגיל או כתוצאה ממחלה או טראומה – ייתכן מצב שבו חלק מהקיבה (או במקרים נדירים יותר מהמעי) חודרים דרך הפתח שהורחב אל חלל בית החזה.
בקע סרעפתי מתפתח, כאמור, כתוצאה מחולשה של השרירים או הרצועות של מעבר הוושט בתוך הסרעפת, ושכיחותו עולה עם הגיל ומושפעת מגורמים בריאותיים נוספים, כמו למשל השמנת יתר וטראומות מקומיות.
אודות בקע סרעפתי ודרכי הטיפול בו:
ישנם ארבעה סוגים של בקע סרעפתי:
- "בקע סרעפתי גולש" – הסוג השכיח ביותר של בקע סרעפתי, בו חלקה העליון של הקיבה עובר אל בית החזה אולם רוב נפח הקיבה נשאר בחלל הבטן
- מעבר הפונדוס דרך הסרעפת – בבקע מסוג זה אזור הוושט נותר במקומו, אולם חלק מהקיבה (בדרך כלל החלק המכונה "פונדוס") גולש אל בית החזה דרך הסרעפת
- בקע משולב – גם מעבר הוושט קיבה וגם חלק מהקיבה חודרים דרך הסרעפת אל חלל בית החזה. זה הסוג השכיח ביותר מבין הבקעים המקבילים לוושט.
- מעבר של איברים נוספים דרך הסרעפת – במקרים מסויימים חודרים הקיבה ואיברים נוספים, כמו המעי, דרך הסרעפת אל חלל בית החזה.
איך בוחרים מרכז רפואי לטיפול בבקע סרעפתי?
שיעורי ההצלחה הגבוהים של ניתוח לתיקון בקע סרעפתי קשורים בקשר הדוק למיומנות, למקצועיות ולניסיון שצבר הצוות הרפואי בביצוע הניתוח. על כן, מומלץ שכל מטופל יבחר לבצע את הניתוח במרכז הרפואי המנוסה ביותר, המצוייד מבחינה טכנולוגית, והמציע ליווי איכותי לפני ובמהלך הניתוח ולאורך ימי ההחלמה.
מי שיש להם ביטוחי בריאות משלימים המאפשרים ביצוע פרוצדורות רפואיות בכיסוי חלקי או מלא מטעם הביטוח, יוכלו לבחור בביצוע ניתוח בקע סרעפתי במרכזים רפואיים פרטיים, שם הליווי אישי יותר בדרך כלל, זמני ההמתנה הם קצרים יותר, המטופל יכול לבחור את הרופא על פי ניסיונו והביקורות המפורסמות על ידי מטופלי עבר שלו, ואיכות האשפוז לאחר הניתוח, כאמור כיומיים, היא גבוהה יותר.
גורם הסיכון הראשי לבקע סרעפתי הוא הגיל: על פי מחקרים, רק 10% מהסובלים מבקע סרעפתי הם בני פחות מ-40. גורמי סיכון נוספים לבקע סרעפתי הם:
- חבלה פיזית או טראומה מקומית
- עודף משקל
- ניתוחי קיבה או וושט בהיסטוריה הרפואית
- שיעולים כרוניים, ריפלוקס והקאות, תפקוד לקוי של מערכת העיכול (ובעיקר עצירות)
- הרמת משאות כבדים
- עקמת, בעיות גב ושחיקה של הדיסקים הבין חולייתיים
- מומים מולדים (נדיר)
כאמור, מרבית הבקעים הסרעפתיים הם קטנים ואינם סימפטומטיים, כלומר, הם אינם מורגשים. כשהבקע הופך גדול התסמין המרכזי הוא ריפלוקס (החזר וישטי, או בשפת העם "צרבת"), לעיתים בחריפות שעלולה להיות מפורשת כהתקף לב.
תסמינים נוספים עלולים להיות:
- תחושת שובע לאחר אכילת כמויות מזון קטנות יחסית
- גיהוקים מרובים
- כאבים בבטן או בבית החזה
- קוצר נשימה
- קושי בבליעה
במקרים של דימום במערכת העיכול: צואה דמית או שחורה (דם קרוש) או הקאת דם.
ניתוח בקע סרעפתי מבוצע כיום בגישה לפרוסקופית (זעיר ניתוחית), באמצעות שלושה חתכים זעירים לרוחב הסרעפת, בחלל בית החזה או בחלל הבטן. במהלך הניתוח, ידחף הרופא המנתח את האיברים שחדרו אל חלל בית החזה מטה אל חלל הבטן, ויבצע הסרה של שק הבקע.
את האזור החלש של שרירי ורצועות הסרעפת ניתן יהיה לחזק באמצעות תפרים או במקרים חריפים יותר, באמצעות רשת שתמוקם כך שתגן מפני חדירה נוספת של איברים מחלל הבטן דרך הסרעפת. הניתוח אורך בדרך כלל בין שעה לשעתיים, ובמקרים חריפים במיוחד יותר מכך, והוא מבוצע בהרדמה מלאה.
שיעורי ההצלחה, הסיבוכים וההחלמה מהניתוח
הניתוח כרוך בדרך כלל באשפוז של כיומיים, במהלכם תנוטר ההחלמה וייבדקו הקיבה, הוושט והתריסריון ומעבר של חומר ניגוד לאורך מערכת העיכול. מדובר בהליך ששיעורי ההצלחה שלו הם מעל 95%, החלמה מלאה אורכת בדרך כלל עד 14 ימים, כאשר בכ-10% מן המקרים צפויה הישנות של הבקע בתוך חמש שנים מיום הניתוח.
בקע סרעפתי נפוץ בכ-10% בני 40 ומטה, 30% בבני 50 ויותר ו-50% בבני 60 ומעלה. שכיחותו עולה אצל נשים, במהלך הריון, במטופלים בעלי עודף משקל או השמנת יתר ובקרב מעשנים. ברוב המקרים לא ידוע מדוע מתפתח בקע סרעפתי. הסיבות הידועות לכך הן: חבלה פיזית, מום מולד, הרמת משאות כבדים, הקאות מרובות, עצירות ולחץ עקב שיעולים בלתי פוסקים, כמו גם בעיות בב, עקמת או שחיקת הדיסק הבין-חולייתי וכן עודף משקל.
ברוב המקרים, לבקע סרעפתי אין סימפטומים והוא לא דורש טיפול כלשהו. בקע שגדל אל הסרעפת עלול ליצור סיכון להתפתחות של הפרעות שונות כמו: קוצר נשימה, קושי בבליעה, גיהוקים, תחושת שובע ועד לדימום ממערכת העיכול. במקרים שבהם הבקע בסרעפת גורם לריפלוקס או סימפטומים של כליאת הקיבה בשק הבקע, חסימה בקיבה ועוד, הדבר מצריך טיפול מיידי ואף ניתוח.
לרוב מדובר בתופעות של צרבת, כאבים או תחושת שריפה בחזה או בבטן ובמקרים חמורים יותר גם קוצר נשימה וקשיים בבליעה.
לא כל תחושת כאב מעידה בהכרח על בקע סרעפתי. הסימפטומים האפשריים הם: צרבת, קשיי בליעה, לחץ בחזה, גיהוקים ותחושת עייפות - אך חשוב לבצע בירור מול רופא ברגע שאתם חשים כאבים לא נעימים או שינוי כלשהו בתחושה הכללית.
