ציסטה בכליות

  • חדשנות רפואית
  • Sep 21 2021

ציסטה, מאנגלית Cyst ("כִּיסְתָה" בעברית), היא מעין שלפוחית או שק סגור בעל קרום אבנורמלי. ציסטות עשויות להתפתח במקום כזה או אחר בגוף והן יכולות להיות מלאות נוזל צלול, עכור או מלאות חומר אחר כגון מוגלה. גורמים שונים עלולים להביא להתפתחות ציסטה בודדת או מספר ציסטות בכליות. ציסטות כאלה הינם על פי רוב עגולות, בעלות דופן דקה ועדינה ומכילות נוזל צלול. ציסטות בכליות יכולות להופיע בכליה אחת בלבד או בשתיהם גם יחד.

ברוב המקרים ציסטות בכליות תהיינה א-סימפטומטיות. ציסטות כאלה מתגלות ברוב המכריע של המקרים רק במקרה, במהלך בדיקת דימות המבוצעת מסיבות אחרות.
ביחד עם זאת, ציסטה בכליות המתפתחת לממדים גדולים מספיק תתחיל להפעיל לחץ על איברים סמוכים ותגרום לסימפטומים שונים, ציסטה כזו עלולה גם לפגוע בתפקוד הכליה. ככל שמדובר בציסטה גדולה ובעלת מבנה מורכב יותר כך גדל הסיכון שללא טיפול היא תגרום להתפתחות גידול ממאיר ובהמשך גם למחלת סרטן מפושטת.

טיפול בציסטה בכליות, ככל שמדובר בציסטה המחייבת טיפול כזה (כפי שיפורט בהמשך, בציסטות קטנות בכליות אין צורך לטפל) יכלול התערבות כירורגית להסרת הציסטה עצמה, הסרת הציסטה יחד עם חלק מן הכליה או הסרת הכליה כולה.

סוגים שונים של ציסטות בכליות

מקובל לחלק ציסטות בכליות למספר סוגים בהתאם לגודלן ומאפיינים נוספים שלהן. כך למשל ציסטה קטנה (בקוטר של עד 10 מ"מ), פשוטה, עגולה, מלאה נוזל צלול ובעלת דופן דקה נחשבת לציסטה מדרגה I והיא אינה מחייבת אפילו המשך מעקב. ציסטה בתוכה ישנן כמה מחיצות דקות נחשבת לציסטה מדרגה II אולם גם היא, כל עוד ממדיה אינם עולים על 15 מ"מ, אינה מחייבת כל טיפול או המשך מעקב.
ציסטות העלולות להכיל קריש דם ישן מכונות ציסטות מדרגה IIF וידוע שלציסטות כאלה סיכוי הנע בין 3% ל – 5% להתפתח לגידול ממאיר, ציסטות כאלה, אם כן, מחייבות המשך מעקב והן מיועדות, בסופו של דבר לטיפול בדרך של כריתה כירורגית.

ציסטות בכליות מדרגה III הן ציסטות בעלות דפנות מעובות והן עשויות להיות בעלות קוטר הגדול מ-3 ס"מ. ככל שקוטר הציסטה בכליה גדול יותר כך גדל הסיכוי שהיא תהפוך בסופו של דבר לגידול ממאיר ולמחלת סרטן הכליות.

ישנן גם ציסטות בכליות מדרגה IV. אלה הם ציסטות בעלות דופן עבה ובלתי סדירה. תוכן ציסטה כזו עשוי להיות, בחלקו, מוצק או מוצק למחצה. ציסטות בכליות מדרגה IV נחשבות מסוכנות היות וברוב המקרים הן תתפתחנה לגידולים סרטניים.

חשוב לדעת שציסטה בכליות יכולה להיות בודדת אך ייתכנו גם מצבים של מספר ציסטות המתפתחות בכליה בו זמנית. מצב זה מכונה כליה פוליציסטית והוא מאפיין מחלה תורשתית המכונה PKD. חולים במחלה זו זקוקים בדרך כלל, בסופו של דבר (בדרך כלל בגילאים 40 – 60 לערך), לטיפולי דיאליזה והשתלות כליה.

גורמי סיכון להתפתחות ציסטות בכליות

לא ניתן למנות גורמים הידועים ככאלה האחראים להתפתחות ציסטות בכליות. עם זאת, ישנם גורמי סיכון וביניהם מחלות כליות (כגון אי ספיקת כליות, זיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן, אבנים בכליות ועוד), גיל מבוגר (ציסטות בכליות מופיעות יותר אצל בני הגיל השלישי), לחץ דם נמוך ועוד. ידוע שציסטות בכליות נפוצות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים אולם לא בשיעור משמעותי.
ההערכה היא שכמחצית מבני 50 ומעלה יסבלו בשלב כזה או אחר בחייהם מציסטה בכליות אולם ברוב המקרים לא תידרש כל התערבות רפואית.

אבחון ציסטות בכליות

כאמור, ציסטות בכליות, כל עוד הן מדרגות נמוכות בסולם שתואר לעיל, לא יגרמו בדרך כלל לסימפטומים כלשהם. לכן, ציסטות כאלה מתגלות בדרך כלל במקרה בעת ביצוע בדיקות דימות באזור הכליות מסיבות אחרות (כך למשל בדיקות אולטרסאונד בטני המבוצעת כדי לבחון את מצב הכבד). במקרים בהם הציסטה גורמת לסימפטומים (למשל ציסטה גדולה מספיק הפוגעת בתפקוד הכליה) ניתן להיעזר בבדיקות דימות כגון CT של הכליות או MRI כלייתי כדי לברר בדיוק מה המצב. תוצאות בדיקות כאלה יאפשרו סיווג הציסטה וקבלת החלטות בנוגע לטיפול הנחוץ.

טיפול בציסטה בכליה

כל עוד מדובר בציסטה מדרגה I או II אשר אינה גורמת לסימפטומים כלשהם אין צורך בטיפול ואפילו לא בהמשך מעקב. במקרים רבים הציסטה תיעלם מעצמה (תיספג ברקמות דפנות פנים הכליה), גם אם הציסטה תמשיך ותתפתח מחקרים מראים שקוטרה יגדל בקצר של כ-2 ממ' בשנה בלבד.
כאשר מתגלה ציסטה מדרגה IIF, III או IIV הרופא המטפל ימליץ על המשך מעקב ובסופו של דבר, כאשר מצבה של הציסטה יחייב זאת, גם על טיפול בדמות התערבות כירורגית להסרת הציסטה עצמה, הסרתה יחד עם חלק מן הכליה או הסרת הכליה כולה (ניתוח לכריתת כליה).

ניתוח להסרת ציסטה מן הכליה, ניתוח להסרה חלקית של הכליה (הסרת הציסטה יחד עם חלק מן הכליה) וניתוח לכריתת כליה ניתן כיום לבצע בגישה ישירה או בשיטה זעיר פולשנית. ההעדפה תהיה לבצע את ההליך בשיטה זעיר פולשנית ככל שהדבר אפשרי.

ניתוח להסרת ציסטה בכליה, בין אם הסרת הציסטה עצמה בלבד או יחד עם חלק מן הכליה, המבוצע בשיטה זעיר פולשנית יערך תוך שימוש במכשור המוחדר אל חלל הבטן דרך מספר מצומצם (שלושה עד חמישה) של חתכים קטנים בעור. בין היתר תוחדר גם מצלמה זעירה וסיב אופטי לתאורה. המנתח יפעיל את המכשור מבחוץ ויעשה שימוש בציוד המאפשר חיתוך, צריבת כלי דם, הידוק ועוד. במידת הצורך, למשל כאשר מוסרת הכליה כולה ויש להוציאה מן הגוף, יורחב אחד החתכים כדי לאפשר הוצאת הנפח הנחוץ של רקמות מן הגוף.
לעיתים ניתוח לטיפול בציסטה בכליה יחל בשיטה זעיר פולשנית אולם יעבור להיות מבוצע בגישה ישירה, פתיחה של חלל הבטן, חשיפת הכליה וביצוע ההתערבות הכירורגית הנדרשת.

לאחר ניתוח להסרת ציסטה בכליה

ניתוח להסרת ציסטה בכליה (בין אם רק הציסטה עצמה מוסרת, מוסר חלק מן הכליה או הכליה כולה) אורך כשלוש שעות ומבוצע תחת הרדמה מלאה. ההתעוררות מן הניתוח היא בחדר התאוששות ומשם מועבר המטופל למחלקה הפנימית לאשפוז בן כחמישה ימים. בשלושת הימים הראשונים לאחר הניתוח יוותר בגופו של המנותח נקז לניקוז נוזלים מן האזור שנותח. כמו כן, יעשה שימוש בקתטר לניקוז נוזלים משלפוחית השתן.

לאחר שהשתן הופך צלול ואין עוד הפרשות מן האזור המנותח יוסרו הקתטר והנקז. שחרור הביתה יבוצע כאשר אין כאבים והתפקוד הכללי מאפשר זאת. בימים שלאחר השחרור מבית החולים יש להימנע מפעילות גופנית מאומצת ומהרמת משאות. ניתן לחזור לעבודה משרדית כעשרה ימים לאחר השחרור מאשפוז.

חשוב לדעת שגופנו יכול לתפקד היטב גם עם כליה אחת בודדת ולכן מי שכליה אחת שלהם נכרתה בעקבות התפתחות ציסטה בכליה יכולים לחזור, לאחר ההתאוששות מן הניתוח, לתפקוד נורמלי תקין ורגיל לחלוטין (כולל עיסוק בספורט וכד'). חשוב לשמור על הכליה הנותרת, להקפיד לשתות די נוזלים, להימנע מגורמי סיכון לפגיעה בכליות, שתיה מרובה של אלכוהול למשל.
במקרים בהם ציסטות בכליות חייבו כריתת שתי הכליות, המטופל יצטרך לקבל טיפולים במכונת דיאליזה עד למציאת תורם כליה מתאים וביצוע השתלת כליה.